נא ב

שלמעלה גם מכתר. וחכמה תתאה. (ועמ"ש בפ' יתרו ע"פ וכל העם רואים בענין אל תאמרו מים מים כו', ופי' וענין חכמה עילאה שלמעלה גם מכתר י"ל עפמ"ש בפי' האריז"ל לספרא דצניעותא בפ"ק והוא בזהר הרקיע (דקי"ט ע"א) שהביא שם מ"ש באדר"ז (דר"צ ע"א) ע"פ אלקים הבין דרכה כו' וז"ל א"נ מקומה היינו מו"ס עצמה ודרכה היינו הראש הב' שמשם יצאה למקום מו"ס. וכ"ש ההיא חכמה דסתימא ביה בע"ק היינו בראש הא' העליון כי כחה שם בדקות והעלם גדול כו' עד נמצינו למדין דמו"ס ראשיתה דיליה סתום בעתיקא כי שם שורשה כו' עכ"ל, והיינו ברד ל"א ממש אשר שם העצמות העליון כמבואר שם והובא ג"כ כ"ז בספר הדרת מלך על סד"צ (דרט"ז ע"ב) וזהו ענין חכמה עילאה שלמעלה גם מכתר והיינו לפי שהיא שרש החכמה שברדל"א ממש שהוא מל' דא"ס שלמעלה מגלגלתא דא"א שהוא הכתר כו' וזהו ג"כ ענין הנז' בביאור ע"פ כי אתה נרי בענין התורה שמקורה ושרשה הוא במו"ס והיינו בחי' חכמה שבכתר ע"פ קבלת מהרמ"ק וע"פ קבלת האריז"ל הוא הגבה למעלה במל' דא"ס וע"ש שמקור זה נמשך בתורה שלפנינו בגשמיות נעוץ תחלתן בסופן דייקא כו'). והנה כנגד ב' בחי' שנתבאר שיש חסד דקשוט שיתגלה לע"ל וכן תורת ה' והכלי לזה הוא בחי' גמ"ח ותורה צוה לנו כו' כנגד זה נאמר בפ' ציצית ב"פ אני הוי' אלקיכם. הא' נגד הכלי והב' נגד מה שיתגלה לע"ל בחי' חסד דקשוט ותורת ה'. ולכן נאמר פסוק זה בפ' ציצית דוקא כי בציצית יש ב' בחי' המשכת ל"ב חוטין ל"ב נתיבות חכמה והטלית שהוא המקיף שרומזין לשני בחי' תורה ומצות והם כלים להמשכת הנ"ל:

ה ולתוספת ביאור מעט בענין שנאמר ב"פ אני הוי' אלקיכם. הנה מתחלה יש להקדים מ"ש בזהר פ' וישלח דף קע"ד א' כמה דקב"ה לזמנין אתקרי הוי' ולזמנין אתקרי אלקים. ה"נ לזמנין אקרי ישראל. ולזמנין אקרי יעקב. וכלא בדרגין ידיען. והענין כמ"ש במ"א ע"פ ויברא את האדם בצלמו בצלם אלקים ב"פ בצלם כנגד ב' בחי' שיש בנשמה הא' המתפשטת ומתלבשת בגוף כו' ובחי' הב' היא בחי' הנשמה שעומדת למעלה בבחי' מקיף כו'. וזהו ג"כ ב' השמות דיעקב וישראל שהן כנגד ב' בחי' הנ"ל שבנשמה. ושרשן מב' שמות הוי' אלקים ועיין בזהר ר"פ במדבר. והנה נודע ענין יחוד הוי' אלקים וכמ"ש לעיל פ' וארא ע"פ וידבר אלקים כו' אני הוי' ע"ש. וכך נמשך גילוי אלקות מבחי' הנשמה שלמעלה מן הגוף בתוך הנשמה המלובשת בגוף וכמ"ש גבי חברי דניאל אבל חרדה גדולה נפלה עליהם וארז"ל משום דמזלייהו חזי שחלק הנשמה שלמעלה מהגוף נק' מזל ע"ש שממנו נוזל ונמשך בחלק הנשמה שבגוף, וזהו לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך שמאיר ונמשך מבחי' ישראל בבחי' יעקב ועמ"ש בפ' בלק ע"פ לא הביט און ביעקב כו' שבשבת הוא גילוי ובחי' ישראל ממש. וזהו אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים פי' ע"י ששם הוי' נמשך להיות הוא ממש אלקיכם שיאיר בבחי' גילוי בשם אלקים ועי"ז מאיר בחי' ישראל ממש בבחי' יעקב ועי"ז נמשך להיות יציאת מצרים לצאת מהמיצרים וגבולים המסתעפים מההסתר דשם אלקים כו', שמחמת התגלות שם הוי' נמשך יצ"מ להיות כלה שארי ולבבי כו', וזהו להיות לכם לאלקים. והענין דהנה מבואר באדרא דנשא (דקל"ח ב') ובפי' האריז"ל שם שכשנאמר ב' שמות הוי' בפסוק א' אזי חד רומז לז"א וחד לע"ק. וכמ"כ הפי' גם כאן בפסוק זה דאני הוי' שנאמר תחלה היינו ז"א דאצילות אשר הוא אלקיכם שנמשך בגילוי בשם אלקים הוא מל' דאצילות והיינו ע"י התומ"צ שעי"ז ממשיכים גילוי שם הוי' ממש. ועכ"ז התומ"צ הם רק בחי' כלים לגילוי תורת ה' ורב חסד שיתגלה לע"ל דהיינו