נב א

אשר במחשבתו הקדושה ממשיך עליו מלמעלה בחינת לבוש להנשמה ולא שתהא כוונתו ע"מ לקבל פרס רק שעי"ז יוכלל באחד כנ"ל. ובזה יהיה תמיד רצונו שלא ליפרד מאחדותו ית' ויתבונן ג"כ בזה לעו"ז דהיינו מחשבות רעות שהם לבושים טמאים להנשמה ולא כטעות הפתיים* שקל בעיניהם לחשוב מחשבות חוץ* מאחר שאינו למעשה כלל. וגם אמרו רז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ומכש"כ הרהורים רעים [נ"א בטלים] שאינם אפילו בכלל מחשבה רעה. אבל באמת לאמיתו המחשבה בעצמה הנה היא לבוש הטומאה שמלבישה ומקיפה להנשמה מראשה ועד רגלה ואינה יכולה להכלל באחדותו ולכן יהיה בעיניו מחשבת חוץ כעבודת כוכבים* היותר חמורה ממש מאחר שבזה נפרד מאחדותו ית' ויהיה ממארי דחושבנא לחשוב בכל יום ויום ממש כמה וכמה מחשבות שעברו בו ביום שהמחשבות הם לבושין כנ"ל. וזהו ימים יצרו ולא אחד בהם (בתלים סי' קל"ט ט"ז) שאמר אדם הראשון אחר שאכל מעץ הדעת גלמי ראו עיניך. פי' שראיתי א"ע ערום בלי לבוש כמו גולם כמ"ש כי עירום אנכי. ואמר ימים יצרו. פי' שנתת לי ימים בחי' לבושין להלביש בהם הנשמה להמשיך על ידם בחי' אחד, אבל ולא אחד בהם פי' שאני הוא שלא המשכתי בהם בחי' אחד (ועיין מענין הפסוק גלמי פ"ד דסנהדרין (דל"ח א') רבות בראשית (רפ"ח פכ"ד) תזריע פי"ד זח"א בראשית (נ"ה ב') לך (ד"צ ע"ב). ימים יצרו וירא (צ"ט א') חיי (קכ"א ע"ב). ובהרמ"ז שם ויחי (דרכ"ד סע"א דרל"ג ב'). וזהו בחי' מרגלים ששלח יהושע לרגל את יריחו דהיינו בחינת ריח הנ"ל לרגל ולהבחין בחי' הלבושין שמבחינת ריח הנ"ל (ועמ"ש בפ' חיי שרה בד"ה עיין בע"ח שמ"ט פ"ה). ובחי' מרגלים ששלח משה לתור את ארץ כנען דהיינו לבחון את מהות אהוי"ר וזהו א"א אלא בבחי' משה בחי' חמה שהוא מחכמה כמאמרם ז"ל פני משה כפני חמה ואינו שוה לכל נפש ולכן לא היה צווי ע"ז לכל אדם כמארז"ל אני איני מצוה לך (ועיין בסש"ב פרק י"ד) משא"כ בחי' המרגלים ששלח יהושע יש לכל אדם לרגל ולחשוב שלא