נג ב

החסדים שערות לבנים הנמשכים מלמעלה למטה בל"ב נתיבות החכמה כי יש ג"כ שערות דז"א שהם דינים וכמו שכתוב בזהר פרשה תזריע (דף מ"ח עמוד ב') בענין ואיש כי ימרט ראשו כו' אבל שערות אלו דציצית הם חסדים והיינו לפי שמקור ההמשכה משערות דא"א ועיין בפע"ח שער הציצית פרק ה' בדרוש החברים ועיין שם ובפ"ג וגם כי שם כו' ומלבינים השערות כו' וע' בעמה"מ שער י"ד פ"מ ושער עשירי פ"ט בענין הציצית. והוא קרוב למ"ש בע"ח שער או"א פ"ג בהג"ה ממה"ק המתחלת כבר ביארנו כו' וע' בזח"ג (נשא דף ק"מ ע"א) ובשעתא דאתמשכן שערי חיוורי כו' כתיב חכמות בחוץ כו', וזהו ענין הכנף מין כנף. דהנה הטלית הוא בחי' המקיף שלמעלה מהשתלשלות בחי' סוכ"ע והציצית שהן ל"ב נתיבות החכמה אע"פ שהוא מה שנמשך להאיר בבחי' אור פנימי בחי' ממכ"ע שאין זה אלא זיו והארה. אעפ"כ הוא מין כנף ממש שהרי המשכה זו הוא ג"כ בבחי' דילוג שלא כסדר השתלשלות העולמות הנמשכים מבחי' ממכ"ע כנ"ל אלא גילוי ח"ע ממש והחכמה מאין תמצא וגם החכמה עצמה נק' אין לגבי הבינה שנק' יש כי בה שורה אור א"ס ב"ה ממש וכמש"ל באריכות בד"ה וידבר כו' אנכי כו' הרי גילוי חכמה עילאה נמשך להיות מכה"כ הודו על ארץ כו'. וזהו הכנף מין כנף בחי' ושער רישיה כעמר נקא הנמשך מבחי' חיוורא דגלגלתא. ובמ"א נתבאר באופן אחר כי הנה א"ס ב"ה הוא הסוכ"ע כו' ואינו יכול להתלבש בשום כלי בבחי' אור פנימי כו' כ"א בבחי' החכמה לבדה כו' עכ"ל, מזה משמע שבחכמה מאיר בבחי' אור פנימי מה שהוא בחי' סוכ"ע ואור מקיף וכן משמע מדרוש דנשא את ראש בני גרשון גבי בני קהת שהיו נושאים את הארון ואורייתא מחכמה נפקת הוא גבוה מבחי' היריעות שנשאו בני גרשון אף שהיריעות רומזים לבחי' מקיף וסוכ"ע כמ"ש נוטה שמים כיריעה. אלא משום כי בחכמה מאיר אור א"ס בבחי' אור פנימי והיא הנקודה התיכונית שהעיגול סובב עליה כו' ע"ש, וכן משמע בד"ה כי אברהם לא ידענו במ"ש וחכמה עילאה דאצילות היא בחינה ממוצעת והיא כלולה מבחי' המאציל א"ס ב"ה כו' בחינת סוכ"ע כו' וכ"מ בבה"ז ר"פ ויצא ועפ"ז אתי שפיר מ"ש ברבות בראשית פרשה ד' כותי אחד שאל את ר' מאיר אפשר אותו שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון. אמר לו הבא לי מראות גדולות אמר לו ראה בבואה שלך בהן. ראה אותה גדולה. אמר לו הבא מראות קטנות. הביא לו מראות קטנות אמר לו ראה בבואה שלך בהן. ראה אותה קטנה. אמר לו מ ה אם אתה שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה. מי שאמר והיה העולם ברוך הוא עאכו"כ. הוי כשהוא רוצה. הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון עכ"ל. אשר מזה מובן איך כי ממש אות' הבחינה שנאמר את השמים ואת הארץ אני מלא שהוא בחי' סוכ"ע כנ"ל בחינה זו ממש מאיר ומתגלה מבין שני בדי הארון וכמובן ג"כ מהמשל מהמראות אשר גם במראה הקטנה שנראה בבואה של האדם קטנה עכ"ז הכל ממש מהות אדם אחד וכן למעלה יש זעיר אנפין ואריך אנפין ומבואר במ"א כי בפנימיות זעיר אנפין מלובש ממש בחי' אריך אנפין (ועיין זח"ג אחרי ס"ו ב' נשא דק"ל ע"א). והיינו ע"ד הנ"ל כי בחכמה מלובש אור א"ס ממש בבחי' אור פנימי ובחינה זו מאיר בהיכל קדה"ק בין שני בדי הארון. ועפ"ז אתי שפיר מאד ענין הכנף מין כנף ממש היינו כי בבחי' ושער רישי' כעמר נקא שהיא השפעה מבחי' חכמה מאיר ממש מבחי' סוכ"ע רק שנתצמצם להאיר בבחי' אור פנימי דוגמת המשל ממראות קטנות, וכמ"ש ג"כ בבה"ז פ' אחרי ע"פ המאמר שם (דע"ט ע"ב) הביאו עלי כפרה בענין היו"ד דשם הוי"ה שעם היותו בחי' צמצום אינו העלם גמור אלא ע"ד לעולם