ד ד

את אשתו שהיחוד נק' פקידה*. ופי' פקודי המשכן שהמשכן הוא בחי' ה"א אחרונה דשם ה' כנ"ל הנק' שכינה והיא מקור ושרש נש"י ולהיות פקודי המשכן בחי' יחוד ו"ה הוא ע"י בחי' אלה שית סדרי משנה שע"י עסק התורה שבבחי' ו' נעשה יחוד ו"ה והוא בחי' יחוד קוב"ה ושכינתי' שנעשה ע"י עסק התורה כי פי' קוב"ה היינו קדוש בוא"ו מה שנמשך הארה מבחי' קדש העליון להיות מאיר בבחי' ממכ"ע הנק' שכינה (וכמ"ש פי' וענין יחוד זה באריכות ע"פ ששים המה מלכות כו' ע"ש) וכן גם ע"י שאר כל רמ"ח מ"ע נעשה יחוד זה ונקרא ג"כ אלה. כמ"ש אלה המצות וכתיב אלה העדות והחוקים וכמ"ש אלה מועדי הוי'. וע' ברבות ר"פ ויקהל. וז"ש פקודי לשון רבים כי ע"י כל מצוה מרמ"ח מ"ע נמשך בחי' יחוד לפי בחי' המצוה ההיא ושרשה למעלה. וז"ש ברבות באיכה ע"פ על אלה אני בוכיה על ביטול תורה הה"ד אלה החוקים והמשפטים. על ביטול קרבנות הה"ד אלה תעשו לה' במועדיכם דהיינו כי ע"י כ"ז נמשך בחי' אלה פקודי המשכן בחי' ההמשכה מסוכ"ע בממכ"ע שזהו הנק' אלה. ולכן בחורבן בהמ"ק נאמר על אלה אני בוכיה היינו על הסתלקות האור והגילוי הנקרא אלה כו' שחזר למקורו בבחי' העלם וכמ"ש בזח"א ויגש דף ר"י ע"א בגין דוי"ו אתרחק ואסתלק מינה וכדין רחל מבכה כו' ע"ש. וכ"ז הוא בחי' משכן סתם והוא אותיות ו"ה שנק' והנגלות וזהו אלה לשון התגלות כדלעיל. אבל משכן העדות הוא בחי' משכן דלעילא בבחי' ירושלים שלמעלה דהיינו בחי' י"ה שנק' נסתרות כנ"ל ולכך נק' משכן העדות דעדות שייך על הנסתרות דוקא כנ"ל וכמ"ש לעיל בפי' שבטי י"ה עדות לישראל ויחוד זה די"ה הוא ע"י המל"ת ששרשן מבחי' י"ה כנ"ל (ושני בחי' אלו הוא בחי' שכינתא תתאה ושכינתא עלאה ועמ"ש מזה ע"פ שה"ש כו' שהם ב' בחי' מס"נ דק"ש באחד ובכל נפשך וכמו שיתבאר ג"כ לקמן דפסוק ראשון דק"ש הוא בחי' משכן העדות ופסוק ואהבת הוא בחי' משכן סתם):

קיצור. ענין אלה מי. ברא אלה. וא"ו מדות הכלולים מוא"ו. קדוש בוי"ו ש"ס משנה. אלה המצות זהו פקודי המשכן יחוד ו"ה וזהו על אלה אני בוכיה. ומשכן העדות זהו בחי' י"ה:

ו והנה להבין מעט עוד בפי' וענין משכן העדות ועדות לישראל הנה מלבד הפירוש הנז"ל שהוא לשון עדות לפי שהוא בחי' עלמא דאתכסיא יש עוד טעם למה שנק' עדות. ויובן בהקדים תחלה ענין הפסוק (ביחזקאל סי' י"ו ז') רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים והביא רש"י שם ב' פירושים. הא' לשון עד כמו בטחו בה' עדי עד (בישעי' סי' כ"ו) השני לשון עדי דהיינו ענין קישוטים כמו את עדים מהר חורב שארז"ל (פ"ט דשבת דפ"ח ע"א) שהן שני כתרים שקשרו להן אחד כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. ופי' כצמח השדה היינו עד"מ צמח השדה שלא יצמח כ"א אחר ביטולו והתכללותו בכח הצומח והוא ענין רקבון הגרעין שנעשה בחי' אין ונכלל בכח הצומח ואח"כ יצמיח בו כח הצומח והטעם הוא לפי שלא יוכל להיות התהוות יש מיש כ"א כאשר יבא בחי' היש לבחי' הביטול באין תחלה (ועמ"ש מזה בת"א בד"ה קחו מאתכם תרומה). וכך יובן בכנס"י בגלות מצרים שהיו משועבדים שם בתכלית שזהו כמשל רקבון הגרעין והיינו בחי' לב נשבר ונדכה עד שנעשו בבחי' אין ועי"ז אח"כ ותרבי ותגדלי ותבואי* ותגדלי ע"ד כי מי גוי גדול כו' וכמ"ש ברבות ר"פ לך לך ע"פ ואעשך לגוי גדול אותה אומה שכתוב בה כי מי גוי גדול אעמיד ממך והיינו כמ"ש כי חלק הוי' עמו שנאמר בו גדול הוי' כו'. וזהו וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול. גם ע"ד מ"ש בד"ה ויהי בשלח פרעה שמבררים בחי' הנצוצי' שנפלו מעולם התהו מה שלקח הבכורה מעשו שנק' בנו הגדול כו' וע"ד והאופנים ברעש גדול וכמ"ש במ"א בד"ה האזינו השמים. ותבואי בעדי עדיים שזכו לקבלת התורה שעז"נ בעטרה שעטרה לו