ה א

אמו ביום חתונתו וקשרו להם ג"כ שני כתרים כו' כנ"ל. והענין כי העטרה הוא בחי' מקיף דהיינו מה שאינו יכול לבוא בהתגלות בהשגת המהות והוא בחי' ישת חשך סתרו בחי' רעוא דכל רעוין אנכי מי שאנכי סתימא דכ"ס נורא תהלות דלא ידע ליה בר איהו שמשם נמשך להם הארה והוא כמש"ל בענין הל"ת שעל ידם נמשך מבחי' י"ה הנק' נסתרות וע"כ נק' משכן העדות לשון עדי וקישוט כמו עדי עדיים. וגם הוא לשון נצחיות כמו עדי עד כי בחי' כתרים הנ"ל הם המשכת א"ס ב"ה והרי בחי' א"ס כשמו כן הוא למעלה עד אין קץ וכמאמר הכל ירוממוך סלה שיש עליות אין קץ בהשגת אלקות כי בכל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק (וע' בזהר פ' ויקרא דף כ' סע"א מענין סלה ובמק"מ שם) והיינו שזכו לבחי' הנצחיות, וגם בפי' עדי עדיים י"ל שנכלל ג"כ לשון עד הפשוט כמו עד פה תבוא (באיוב סי' ל"ח) וכמו עד כאן תחום שבת וגם פי' זה עולה בקנה א' עם פי' הנ"ל והוא כי להיות שהמשכה זו שהיא מבחי' ישת חשך סתרו וסדכ"ס דלית מחשבה תפיסא ביה כלל ע"כ נאמר ע"ז לשון עד ר"ל עד כאן שייך בחי' השגה ולא עד בכלל שאין בבחי' הכתר והמקיף שום השגה כלל, וכענין מ"ש בזהר ר"פ בראשית דף א' ע"ב ע"פ מי ברא אלה. דהא לעילא לית תמן שאלה כו' ע"ש. ומ"ש עדי עדיים לשון רבים ר"ל שאין שיעור כלל לעדיים וכתרים עד רום המעלות בעילוי אחר עילוי זו למעלה מזו מאחר שהוא א"ס. (א"נ י"ל עדי א' עדיים ב' כענין קדש הקדשים דפי' בפרדס בעה"כ ערך קדש דפי' קדש הוא כתר וקדשים הם חכמה ובינה כו', ועד"ז הוא ענין עדי עדיים דהיינו ג"כ יחוד חכמה בינה שמקור ההמשכה מבחי' ישת חשך סתרו שהוא בחי' כתר. וזהו ענין יחוד י"ה הנמשך ע"י קיום ושמירת הל"ת ועמ"ש בפ' שמות בד"ה זה שמי. בענין איה סופר. ופי' איה היינו י"ה הם חו"ב והאלף פלא זהו בחי' כתר. עוי"ל בפי' עדי עדיים עפמש"ל דעדיים אלו הוא בחי' עדות לישראל והם בחי' תרין עטרין הנזכר באדר"ז דרצ"א ע"א והדעת כוללם יחד זהו עדי עדיים. ופ' התרין עטרין הם בחי' מדות שלמעלה מהשכל הנמשכים ומתלבשים במדות שלמטה מהשכל

וההמשכה הוא ע"י הדעת. וכמ"ש במ"א*. וע' ברע"מ פ' שופטים דער"ה ע"א ובפי' הרמ"ז שם מענין עדות כו' ומבואר במ"א). וזהו ענין משכן העדות שמבואר למעלה שהוא בחי' יחוד י"ה שנק' עלמא דאתכסיא ולכך שייך ע"ז לשון עדות. ועתה יובן ג"כ בתוספת טעם שהוא ג"כ לשון עדי וקישוט ומבחי' כתרים אלו נמשך להיות עדות לישראל ג"כ וזהו ותבואי בעדי עדיים כו'. וזהו אשר פקד ע"פ משה. הכוונה בזה שמשכן העדות דוקא הוא פקד עפ"י משה ואדסמיך ליה קאי כי מתחלה כתיב אלה פקודי המשכן שהוא ענין יחוד ו"ה שנק' פקודי המשכן דהיינו משכן סתם ה' תתאה שיחוד זה הוא ע"י בחי' אלה ש"ס משנה ורמ"ח מ"ע כנ"ל. ועתה אומר איך שמשכן העדות שהוא בחי' יחוד י"ה הוא פקד ע"פ משה שע"י בחי' משה נעשה פקידה זו ויחוד זה כי משה הוא בחי' הביטול כמ"ש ונחנו מ"ה ומבואר למעלה דהמשכה זו מבחי' י"ה הוא דוקא ע"י הביטול כמש"ל בפי' ששם עלו שבטים כו להודות כו'. וזהו שמצינו בר"ע שהיה כורע ומשתחוה עד שאדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת לפי שא"א להמשכה זו לבא בגילוי בשכל ודעת או כלי המדות אלא רק ע"י בחי' הביטול שהוא ענין ההשתחואה שבשמו"ע כנודע (ועמ"ש בד"ה שימני כחותם דההמשכה שע"י שמירת מצות ל"ת הוא ענין אחד עם ההמשכה שבתפלת שמו"ע ועמ"ש מענין תפלת שמונה עשרה בד"ה יהודה אתה וסד"ה השמים כסאי):

קיצור. עוי"ל פי' משכן העדות מלשון ותבואי בעדי עדיים ופרש"י שני פירושים לשון עדים מהר חורב בחי' כתרים ולשון עדי עד נצחיות יהללוך סלה. גם לשון עד פה תבוא וע"ז אמר אשר פקד ע"פ משה: