ה ב

ז ועפ"ז יובן ג"כ מעט ענין הפסח ואכילת מצה. דהנה פסוק רבבה כצמח השדה כו' ותבואי בעדי עדיים כו' (שהוא בחי' משכן העדו' כנ"ל) נאמר על יצ"מ. והיינו שזכו בליל א' דפסח לבחי' גילוי יחודים עליונים הנ"ל. דהיינו אפילו יחוד י"ה שהוא מבחי' ישת חשך סתרו נגלה עליהם אז כמאמר שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים כמ"ש פי' זה במ"א בד"ה קול דודי כו'. ולהיות כי מבחי' גלוי זה נמשך עדות לישראל כדלעיל. ולכן נאמר ע"ז ותבואי בעדי עדיים וככל הפירושים שנת"ל בזה הכל הי' הגילוי מזה בליל א' דפסח. ולכן נצטוו לאכול מצה. וכתיב מצות יאכל את שבעת הימים (ס"פ בא י"ג ז'). ולשון זה לפי פשוטו אינו מובן דהל"ל בשבעת הימים אבל את שבעת הימים משמע שיאכילו מצה את ז' הימים עצמן וזה תמוה, אבל לפי האמת א"ש כי הנה ז' הימים הן ז' מדות חו"ג כו' שהן נמשכים מבחי' ו"ה דשם הוי' הוי"ו הוא ששה מדות שבפסוק לך ה' הגדולה כו' והשביעי' היא בחי' הה"א שהיא בחי' לך ה' הממלכה כו' ומדות אלו ישנם ג"כ בנפש והוא בחינת האהבה הנמשכת מצד השכל וההתבוננות בגדולת הבורא ית' כשמשיג איך כי הוא חייך כו' ושמחדש בכל יום מע"ב כו' שמהתבוננות זו יולד האהבה או היראה וכנ"ל בענין מי ברא אלה כו'. אמנם למעלה מזה היא האהבה והדביקות הנמשכת מצד ההתבוננות בעצמות אור א"ס שמצד מהו"ע כלא חשיב השבח הזה של ביטול העולמות אליו ית' כי במהו"ע לית מחשבה תפיסא ביה כלל וחיות כל העולמות הוא רק ע"י מחשבה אחת כו' ובחי' אהבה זו נק' עדי עדיים והוא בחי' תרין עטרין הנ"ל הנמשכים מבחי' המדות שלמעלה מהשכל ומתגלים במדות שלמטה מהשכל והוא ההמשכה מבחי' י"ה בו"ה וכדי שיזכו ישראל לבחי' גילוי זה בפסח כי ביצ"מ היה עדיין בבחי' קטנות כצמח השדה בתחלתו ולא היה להם רק האהבה זוטא ולא אה"ר הנ"ל דבחי' עדי עדיים לכן כדי שיגיעו לגילוי זה נצטוו לאכול מצה. שענין המצה הוא המשכת בחי' מ"ה והוא בחי' הביטול כמו שנראה לעין שאין במצה התנשאות כמו בחמץ ושאור כו' ובחי' ביטול זה הוא שבו וע"י נמשך מבחי' י"ה כנ"ל בענין משכן העדות אשר פקד ע"פ משה דוקא. וזהו מצות יאכל את שבעת הימים פי' יאכל הוא לשון מפעיל דהיינו שיאכילו את ז' הימים ממצה. והענין הוא להמשיך מבחי' מ"ה שבמצה בכל ז' המדות להיות נמשך בהם מבחי' הביטול דמ"ה ואז יוכלו כנ"י לקבל מבחי' יחוד העליון די"ה שזהו בחי' עדות לישראל ועדי עדיים (וע' מענין מצות יאכל את שבעת הימים בד"ה להבין מ"ש בהגדה מצה זו כו' ועמ"ש בד"ה קחו מאתכם תרומה. דמצה ולחם עוני זהו בחי' אתכפיא כו' ע"ש ומבואר לעיל בענין ל"ת שע"י אתכפיא סט"א עי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה שעי"ז נמשך מבחי' יחוד י"ה שהוא משכן העדות ולכן עד"ז ע"י בחי' המצה נמשך בחי' ותבואי בעדי עדיים וע' ג"כ בפע"ח* שער חג המצות פ"א מענין ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים ע"ש). והנה אכילת מצה היא הכנה לקבלת התורה שבשבועות כי על קבלת התורה נאמר בעטרה שעטרה לו אמו שהוא בחי' התגלות רעוא דכל רעוין וסדכ"ס וגם קשרו להם שני כתרים שזהו ענין עדי עדיים הנ"ל. ולכך הוצרכו תחלה לאכילת מצה שהוא בחי' הביטול כו' (והנה עם היות כי בליל א' דפסח מתגלה ג"כ בחי' עדי עדיים הנ"ל. אך הגילוי הזה הוא אז ממילא דהיינו אתעדל"ע שלא ע"י אתעדל"ת ולכן נק' פסח לשון דילוג כנודע בענין מדלג על ההרים כו' ואחר ליל א' דפסח מסתלק גילוי זה ולכך אח"כ מתחיל מצות ספה"ע ז' שבועות כדי להמשיך גילוי יחודים הנ"ל ע"י אתעדל"ת. והאתעדל"ת דספירת העומר ידוע שהיא התהפכות השבע מדות דנפש הבהמית וכל מדה כלולה מז' שתהיינה כולם לה'. ובחי' זו הוא בחי' ומדרגת שבעת הימים בחי' ו"ה הנ"ל ואח"כ מתגלה עי"ז ממילא אח"כ ביום