ה ג

החמשים מבחי' עדי עדיים הנ"ל שלמעלה מבחי' ו"ה ולכן נאמר תספרו חמשים יום ובאמת אין סופרים רק מ"ט אלא שע"י ספירת המ"ט יום מתגלה ממילא שער החמשים כי הוא מבחי' ומדרגת י"ה וכבר נת' דשם הוא מדרגת הל"ת שענינם בבחי' שב ואל תעשה ולא בבחי' קום ועשה מפני שאין לו כלי כו' ע"כ גם במצות הספירה אין צריך לסופרו כמו בשבעה שבועות דמצוה למימני יומי כו' כי הוא מבחינת ו"ה משא"כ בחי' זו ההמשכה משער הנו"ן רק שנמשך ממילא ע"י קדימת ספירת ז' שבועות שהוא בחי' התהפכות המדות כו' ולא תחללו כו' שעי"ז יומשך אח"כ גילוי זה ממילא וכענין ואתם תחרישון כמ"ש במ"א. וזהו עיקר ענין עדי עדיים הנ"ל שאז זכו לגילוי הכתרים כו' והוא בחי' גבוה יותר* כי בחי' עדיים הנ"ל הם בלי קץ כנ"ל*. נמצא העולה מזה שבליל פסח נמשך גילוי בכנס"י בחינ' גלוי יחודים הנ"ל מבחי' ו"ה ומבחי' י"ה באתעדל"ע ע"י אכילת מצה. וז"ש מצות יאכל את שבעת הימים ואח"כ מסתלקת ההמשכה וחוזרים וממשיכים ע"י אתעדל"ת בספה"ע ז' שבועות ואזי מתגלה בשבועות בחי' עדי עדיים הנ"ל בשעת קבלת התורה):

קיצור. ועד"ז יובן ענין אכילת מצה בחי' ביטול ואתכפיא להיות כצמח השדה בחי' אין ועי"ז ותרבי ותגדלי כו' ובחג השבועות בחי' בעטרה כו' שהוא ענין בעדי עדיים:

ח * והנה בסדר התפלה אנו מוצאים ככל ענין הנ"ל בפי' אלה פקודי המשכן משכן העדות כו' דהנה ידוע שבפסוק ראשון דק"ש שמע ישראל ה' אלקינו כו' הוא בחי' יחודא עילאה די"ה הנ"ל הנק' הנסתרות לה' אלקינו כו' והוא ענין משכן העדות אשר פקד ע"פ משה כו' ובפסוק ואהבת בכל לבבך כו' הענין הוא בבחי' אהבה הנמשכת מהשכל והטעם (ועמ"ש מזה בד"ה בכ"ה בכסלו) והוא ענין יחודא תתאה כמ"ש אלה פקודי המשכן כו' וכנ"ל בענין שאו מרום כו' וראו מי ברא אלה כו' אך הנה קודם ק"ש תקנו אנכה"ג פסוקי דזמרה והענין של פסוד"ז הוא כדי שיוכלו להגיע בפסוק ראשון דק"ש ליחוד העליון דה' אלקינו הנק' נסתרות כנ"ל ואם לא השיר והזמרה בפסוד"ז א"א לבא למדרגת היחוד הזה כו' וזה היה עבודת הלוים בשיר וזמרה כו' והיו נושאים את המשכן וכמ"ש בני גרשון ובני מררי נושאי המשכן (בפ' בהעלותך יו"ד י"ז) בני קהת נושאי המקדש וכתיב ובחנות המשכן יקימו אותו הלוים (במדבר א' נ"א) (ועמ"ש מזה בד"ה שאו את ראש כו' למשפחותם לבית אבותם) אך הטעם איך שע"י פסוד"ז בשיר ורננה דוקא יגיעו לבחי' היחוד העליון הזה יובן בהקדים תחלה ענין שיר הלוים כו' דהנה כתיב והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק (ביחזקאל סי' א' י"ד) ופרש"י כלהבת הכבשן שיוצאה תמיד מפי הכבשן וממהרת לחזור ולכנוס כך כו'. וכך נפש האלקית שבאדם שנק' נר הוי' וכמ"ש נר ה' נשמת אדם צ"ל עולה ויורד בבחי' רצוא ושוב בתמידות בלתי הפסק והוא ב' מיני התפעלות הללו זא"ז בתמידות וכמ"ש והחיות רצוא ושוב פי' אחר הרצוא שוב ואחר השוב רצוא וכן חוזר חלילה וכמ"ש מזה בד"ה וכל העם רואים את הקולות ועי"ז עולה נה"א ממדרגה למדרגה עד רום המעלות כו' וזהו ענין שיר הלוים על הקרבן וזהו ג"כ הענין שנשאו את המשכן כו' מפני שע"י השיר ברצוא ושוב מגביהים ומרוממים למשכן עד שנעשה גם בחי' יחוד העליון בבחי' משכן העדות הנ"ל וזהו כענין פי' ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה. שמחבר בחי' ירושמ"ט שהוא יחוד ו"ה לבחי' ירושמ"ע שהוא בחי' י"ה והיו לאחדים ממש וכך הוא ענין פסוד"ז לפני ק"ש ענין הכנה לרומם הנפש עד שתוכל לייחד יחוד העליון בפסוק ראשון דק"ש באמרו הוי' אלקינו דהיינו ג"כ חיבור ויחוד בחי' הארת הנשמה המלובשת בגוף עם מקורה ושרשה שלמעלה בחי' מזליה כמ"ש במ"א בד"ה יונתי בחגוי הסלע. וזהו