ה ד

ששם עלו שבטים שבטי י"ה שמתחברים בחי' שבטים דבריאה עם שרשן ומקורן שבאצי' הנק' שבטי י"ה. והיינו ששם עלו בבחי' ירושלים הבנויה כעיר שחוברה כו' שהוא חיבור והתקשרות בחי' משכן עם משכן העדות דהיינו שחוברה לה יחדו ממש. וזהו ענין עבודת הלוים כי לוי מלשון לויה וחיבור וכמ"ש ועבד הלוי הוא דהיינו עלמא דאתכסיא הנק' הוא שעבודת הלוים לקשר ולחבר בחי' עלמא דאתכסיא עם עלמא דאתגליא (ועמ"ש מזה בד"ה אז ישיר משה ובני ישראל ובד"ה אשירה להוי' וע' בזח"ב פקודי דרכ"א ע"ב ובפ' קרח דקע"ח ע"ב). וזהו אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים כו' דהנה פשט הכתוב משמעו שע"פ משה פקד עבודת הלוים כי מה שאמר אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים ביד איתמר כו' קאי אשר פקד גם על מה שלאחריו דהיינו עבודת הלוים וגם על מה שלפניו והוא משכן העדות וכך רצונו לומר אלה פקודי כו' משכן העדות אשר פקד המשכן ע"פ משה עבודת הלוים לשאת המשכן ועל שניהם אומר אשר פקד כו' ומה שאמר ביד איתמר ענין שלישי הוא שביד איתמר כל העבודה הזאת כו' (וביאור ענין אשר פקד ע"פ משה גם עבודת הלוים לשאת המשכן כו') הנה אותיות פקד הם אותיות דפק וכמבואר בספרי הקבלה שהדפק שרשו מבחי' אחוריים דחכמה (והוא שם קפ"ד אחוריים דאבא כו') וכמ"ש קול דודי דופ"ק כו'. והענין הוא דבחי' רצוא ושוב הנ"ל שרשו נמשך מבחי' הדפק כי אנו רואים בחוש שיש בדפק ענין עליה וענין ירידה דהיינו הסתלקות החיות והתפשטות החיות והם באים זא"ז בתמידות והוא ענין הדפק בלב שהוא הנשימה וגם בדפק היד נרגש העלאה והמשכה זו בתמידות (ועמ"ש מזה בד"ה אני ישנה גבי קול דודי דופק). וכך למעלה בחי' רצוא ושוב כמראה הבזק שעבודת הלוים לשאת המשכן שרשם הוא מבחי' הדפק העליון שהוא בחי' הסתלקות והתפשטות והוא מה שאמר אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים שהוא מבחי' אחוריים דמ"ה דמשה שהן אותיות דפ"ק היפך אותיות פקד. אך משכן העדות פקד ע"פ משה מבחי' פנימי' כו' כנ"ל. ואמנם דוקא בחכמה הוא שיש התפשטות והסתלקות והוא בא בהתלבשות בדפק אבל בבחי' בינה אין שם הסתלקות אלא התפשטות בלבד והיינו ענין הדם המתפשט בשס"ה גידים שנאמר בו כי הדם הוא הנפש דהיינו עיקר המחי' אך ע"י בחי' החכמה נעשה בגידי הדם בחי' הדפק כו' והן בחי' יחוד עליון הנ"ל די"ה ע"י מל"ת דלאו קודם להן כו' וזהו קול דודי דופק שהוא יחוד חו"ב תרין ריעין כו' וזהו אשר פקד ע"פ משה גם עבודת הלוים ברצוא ושוב למטה ועי"ז יש בלוים יכולת להעלות בחי' המשכן לבחי' משכן ה עדות לקשרם ולחברם יחדו כעיר שחוברה כו' ועי' בזח"ב פ' שמות די"א סע"ב ע"פ וילך איש מבית לוי ובמק"מ שם דבית לוי זהו בחי' חו"ב והיינו משכן העדות ויקח את בת לוי זהו בחי' מל' משכן סתם כו' ע"ש. ומה שאמר ביד איתמר בן אהרן כו' הענין הוא שלא ישאר האדם רק בבחי' זו דרצוא ושוב בלבד כי אין זה תכלית הכונה אלא צריך שימשיך זה בבחי' כלי שישכון בו בחי' הביטול הזה בבחינת רצוא ושוב והנה בחי' הכלי לאור דרצוא ושוב הוא הדבור בד"ת דוקא וכמ"ש בפ' דק"ש אחר ואהבת ברצוא ושוב כנ"ל ודברת בם בשבתך בביתך כו'. פי' ודברת שתמשיך רו"ש הזה בבחי' כלי והוא באותיות התורה ודוקא כשיש בדבור זה בחי' הביטול וע"ד המבואר במ"א ע"פ ואשים דברי בפיך שאינו רק כלי לדבר ה' זו הלכה שאומר בפיו ואזי הדבור בחי' כלי לרו"ש וזהו ע"פ משה. פי' משה דוקא שמשה היה בבחי' ביטול עד שאמר ונתתי עשב דהיינו לפי שאינו דבר ומהות בפ"ע כ"א בטל לגמרי ושכינה מדברת מתוך גרונו כו' ועמ"ש בד"ה משה ידבר כו' וכמ"כ בכל אדם יש ניצוץ והארת בחי' משה דהיינו ע"י ק"ש למס"נ באחד בביטול ממש עי"ז אח"כ