ו ב

ונעלם והיינו או"א שנק' נסתרות, ויחוד זה הוא פקד ע"פ משה שהוא בחי' בטול ונחנו מ"ה (גם שם משה מורה על חיבור ויחוד או"א כי משה גימטריא קפ"ד קס"א והיינו יחוד שם ע"ב דאבא עם שם אהיה דאימא כמ"ש לקמן*. ועוד דמשה זכה לבינה). וב' יחודים אלו הן בסדר התפלה בכל יום בק"ש כי פסוק ראשון דק"ש שמע ישראל הוי' אלקינו כו' הוא בחי' יחוד או"א והוא ענין משכן העדות אשר פקד ע"פ משה שהוא בחי' מ"ה וביטול והיינו שצריך למסור נפשו באחד שע"י ביטול זה נמשך יחוד הנ"ל דמשכן העדות. ובפסוק ואהבת את הוי' כו' הוא ענין יחוד זו"נ כי את הוא בחי' מל' שהוא בחי' את הטפל לשם הוי', וגם את לשון עת שהוא מקור הזמן ופי' ואהבת את שע"י האהבה מעורר אהבה עליונה לבחי' את היינו שיהיה הוי' אלקיך יחוד זו"נ והוא ענין אלה פקודי המשכן. ולכן בפסוק ראשון אמר משה במשנה תורה הוי' אלקינו להיותו יחוד או"א אשר יחוד זה פקד ע"פ משה. ובפסוק ואהבת נאמר הוי' אלקיך להיותו יחוד זו"נ וכמ"ש במ"א. וזהו מ"ש בזהר פ' פינחס דרל"ו ע"ב בענין ע' רבתי דשמע וד' רבתי דאחד וסימנא דא עד הוי' בכם והוא כענין משכן העדות. וכמשי"ת (ועיין בבעל הטורים פ' ואתחנן שכתב ג"כ שזהו ענין עד הויה בכם וגםכדכתיב ואתם עדי ועיין בזוהר קדושים דפ"ו):

ב והנה להבין ביאור הדברים למה נק' יחוד או"א משכן העדות צריך להקדים מ"ש בלק"ת בהקדמה לטעמי מצות שע"י קיום מצות ל"ת הוא גורם בחי' יחוד דאו"א וזהו שמי עם י"ה שס"ה וע"י קיום מ"ע הוא בחי' יחוד דזו"נ. וזהו ו"ה עם זכרי רמ"ח, וצ"ל שייכות ענין קיום מל"ת ליחוד או"א דוקא, והענין הוא כי בחי' יחוד דאו"א הוא בחי' ביטול היש שיהיה בטל לאור אין סוף ב"ה עד שאינו תופס מקום כלל וכענין שאמר משה ונחנו מה מ"ה ממש ונק' זה יחוד דאו"א כי החכמה הוא בחי' אין כמ"ש והחכמה מאין תמצא וגם חכמה היינו כח מה, ובינה הוא בחי' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש דקאי על ג"ע ששרשו מבחי' בינה כמ"ש ונהר יוצא מעדן כו' שמתגלה אא"ס ב"ה בבחי' השגה להנשמות להיות נהנין מזיו כו' וכנודע והיחוד דאו"א שהן חו"ב הוא יחוד אין ויש שהיש בטל לאין להיות גילוי בחי' אין ביש וכמ"ש במ"א ע"פ מזמור לתודה (עיין בסידור) וממשיכין יחוד זה בק"ש להיות יחוד זה והמשכה זו מאין ליש (ועמ"ש בזה בפ' ואתחנן בד"ה להבין מ"ש האריז"ל. ועמ"ש מענין יחוד או"א בביאור ע"פ ונקדשתי). ופי' ענין שהחכמה הוא כח מה וביטול. הענין הוא להיות כי החכמה הוא למעלה מבחי' בינה והשגה דהיינו שמתגלה אא"ס מה דלית מחשבה תפיסא כו' וענין גילוי זה הוא ביטול ההשגה וביטול הנשמות במציאת באור א"ס ב"ה דלית מחשבה כו' וכמ"ש בבינונים פי"ח והחכמה הוא מקור השכל כו' מה שאינו מושג כו' ולכן מתלבש בה אור א"ס דלית מחשבה תפיסא ביה כו' משא"כ בחי' בינה הוא הבנה והשגה והוא רק בבחי' זיו השכינה (וכמ"ש במ"א ביאור ענין מוחין דאבא ומוחין דאימא בד"ה להבין מ"ש בהגדה מצה זו). והנה מבחי' בינה שהוא הבנה והשגה שייך שיהיה נמשך התפעלות האהבה והרי זה ההתבוננות עם ההתפעלות הכל בבחי' יש ודבר נראה ונרגש שהרי יש מי שמשיג ויש מי שמתפעל (וזהו להנחיל אוהבי יש הרי בחי' יש שייך בבחי' אהבה) משא"כ בחי' חכמה מה שהוא למעלה מהשגה. דהיינו גילוי מאא"ס ב"ה סתימא דכל סתימין דלית מחשבה תפיסא ביה כלל ואין הגילוי בבחי' הבנה והשגה לכן גם ההתפעלות מזה אינו בבחי' יש כמו האהבה אלא ההתפעלות מזה הוא בבחי' הביטול והוא שמתבטל מן המציאות כמ"ש ונחנו מה וכמבואר בבינונים פל"ט אשר עולם האצי' שהוא בחי' חכמה בכלל הוא למעלה מבחי' ג"ע והוא מדור הצדיקים הגדולים שעבודתם למעלה מבחי' אהבה כ"א בבחי' ביטול ע"ד האבות