ו ד

ג וזהו הטעם למ"ש בלק"ת דע"י קיום מל"ת הוא יחוד דאו"א כי הנה כל הל"ת ענינם ג"כ רק בחי' שלילות דבר המנגד ומסתיר אלקותו ית' כמו לא תאכל חלב כו' או שעטנז לא יעלה עליך כו' שאינו עשיית דבר בקום ועשה רק להמנע מהדברים הנ"ל שהן המסתירים ומונעים הביטול לא"ס ב"ה כי הן בחי' יש ודבר נפרד לגמרי היפך האין לכן הם פוגמים הביטול ומונעים הביטול מהנפש מה שיש בנפש מבחי' חכ' להבטל לאא"ס ב"ה כמו דכולא קמי' כלא חשיב והם מונעים ביטול זה מפני שהם יש ודבר נפרד היפך האין כו'. ויש מצות ל"ת שחייבים עליהם כרת שכורתים את הנפש משרשה שלא להיות בה בחי' ביטול זה. ויובן זה יותר באכילת חמץ בפסח כי מצה הוא בחי' מ"ה וביטול וכמאמר מצה זו שאנו אוכלים על שום מ"ה והחמץ הוא בחי' יש כו', ועכ"פ כל מצות ל"ת הוא שלילת ומניעת דבר המסתיר על אא"ס ב"ה וקדושתו. ולכן ע"י קיום בחי' זו שמסירים ההסתר עי"ז נמשך היחוד עליון דאו"א שהוא ג"כ גילוי אא"ס ב"ה סדכ"ס שנמשך ומתגלה וגילוי זה א"א ג"כ רק בידיעת השלילות שנמשך בחי' ידיעה והשגה בו ית' ע"ד הפשטה ממנו ית' דבר מה שהוא נגד מהותו ית' ואף שאין זה ידיעת המהות הנה הוא קירוב וגילוי גדול כנ"ל וגדול אין קץ יותר מהשגת המהותשבבחי' הזיו המאיר בסדר ההשתלשלות כו'. וזהו מ"ש בארץ לא זרועה ר"ל הלא הוא זרועה היינו מל"ת שהם גבוהים ממ"ע דלאו קודם להן מלמעלה למטה כמאמר ברישא חשוכא והדר נהורא לפי שבחי' אור הכתר לא יוכל לבא בהתלבשות בבחי' כלי להיות כי הוא למעלה מהשתלשלות דאו"כ כנ"ל דלית מחשבה תפיסא בי' רק בבחי' לא בלבד הוא שיכול להתגלות והיינו בדרך ידיעת השלילות. ולכן נאמר ע"ז ישת חשך סתרו שאין המהות ממש מושג, וההמשכה וגילוי זה הוא ע"י קיום מל"ת דוקא שהניצוצים שנפלו בהן בשבה"כ הן ירדו ונמשכו למטה בג' קליפות הטמאות והן המסתירים ומונעים לגמרי גילוי אור הכתר לכן ע"י העברת המנגד נמשך גילוי אור הכתר בחו"ב בבחי' הנ"ל. אמנם רמ"ח מ"ע הן בבחי' ו"ה שהוא יחוד זו"נ אשר הוא בחי' אורות המתלבשים בכלים והוא כמו בחי' השגת המהות ולא ע"ד שלילה לבד ומצד זה יש בהן מעלה יתירה מבמצות ל"ת (ואפשר מה"ט עשה דוחה ל"ת) אבל באמת הל"ת גבוהים יותר לפי שהשגת המהות שנמשך ע"י קיום מ"ע הנה אור זה הנמשך ומתגלה הוא רק כמו זיו והארה לבד לגבי האור הנמשך ומתגלה ע"י מצות ל"ת ולכן גדול יותר ידיעת השלילות שבמקור האור מהשגת המהות שבבחי' הזיו (וכעין זה אמרו דחכם עדיף מנביא אף שהנביא משיג המהות והחכם אינו משיג רק המציאות אלא לפי שהחכם משיג המציאות ממדרגות העליונות שאינן מתגלות בנבואה כלל, וכ"ש שהוא כן במל"ת לגבי מ"ע שההשג' אינו ע"ד ידיעת המציאות לבד כ"א גילוי ממש רק שהוא עד"מ למטה בידיעת השלילות כו'. ומזה יובן גודל מעלות דברי סופרים שהן ג"כ סייגים וגדרים כעין מצות ל"ת וכמ"ש ע"פ שחורה אני כו', וגם ז' מצות דרבנן עם שהם בקום ועשה מ"מ המכוון בהם להרחיק הרע כנודע מענין נטילת ידים כו'. וזהו ענין בינה יתירה נתנה כו' אשר מה שבתושב"כ לא יוכל להיות ההמשכה רק בבחי' השגת השלילות נמשך בתשבע"פ ע"י קום ועשה כו' שהוא בחי' השגת המהות כו'. והנה אין כ"ז סותר למ"ש במ"א דע"י מל"ת נמשך מקור האור בבחי' גילוי ממש כי זהו לע"ל אשר אז יתגלה אור הכתר ממש שמזה נמשך תחה"מ. משא"כ היחוד וההמשכה דעכשיו אפי' בעולמות עליונים אין הגילוי מעצמותו ית' רק עד"מ הנ"ל מענין ידיעת השלילות כו'. ולכן אפי' האבות שמדור שלהם הוא בעולם האצי' למעלה מבחי' ג"ע העליון כמ"ש בבינונים פל"ט יתלבשו בגוף גשמי בתחה"מ ואין זה אלא משום שאז יהי' למטה גילוי