ז א

בחי' עליונה יותר) (ועיין מ"ש ע"פ שימני כחותם כו'). וזהו שרמ"ח מ"ע נק' רמ"ח אברים דמלכא שהאור נמשך בכלים ממש. ובכל זה יובן מ"ש בזוהר כד אתכפיא סט"א אשתלים יקרא דקוב"ה כי ענין אתכפיא סט"א זהו ענין קיום מל"ת וכל דקדוקי סופרים אשר הם הכל הרחקת הרע לכן עי"ז אשתלים יקרא דקוב"ה היינו בחי' ז"א שעולה ברום המעלות והוא בבחי' יחוד דאו"א גם שנמשך בו בחי' כתר מא"א ממש כמבואר גבי חג השבועות. וזהו אשתלים יקרא כו' וכמשי"ת לקמן אי"ה בפי' ותבואי בעדי עדיים, וזהו ג"כ ענין דירה בתחתונים. והנה ביחוד זו"נ שהוא ע"י תורה ומצות עשה יש ג"כ ב' מדרגות. כי התורה היא בחי' אברים הפנימים וגם אורייתא מחכמה נפקת וא"כ הוא ג"כ המשכת מוחין דאו"א והמצות הן אברים החיצונים כו'. וזהו אלה פקודי המשכן משכן העדות פי' פקודי המשכן הוא בחי' יחוד זו"נ שנמשך ע"י תומ"צ והיינו אלה פקודי פי' אלה הוא בגימטרי' ל"ו שהוא לפי שהמדות דז"א ששה שז"א נאצל בסוד שרש בבחי' ו"ק והנה כ"א כלול מששה הרי ל"ו וגם אלה אותיות לאה כי לאה ילדה ששה בנים ו"ק הנ"ל. וזהו מי ברא אלה מי היינו בחי' בינה שיש בה נו"ן שערים כמנין מי ומבחי' בינה נמשך לידת המדות שהן בחי' אלה ומזה נמשך פקודי המשכן שז"א ממשיך למל' דאצילות להיות המשכה בבי"ע כו', וזה נמשך ע"י עסק התורה שהוא ג"כ שיתא סדרי משנה אשר ג"כ כ"א כלול מששה כמספר אלה וכן ע"י קיום מ"ע שהוא ג"כ ברמ"ח אברים דז"א כנודע. וענין משכן העדות הוא יחוד דאו"א (כי בינה נק' שכינתא עילאה כמ"ש במ"א ע"פ שה"ש) שנמשך ע"י ל"ת והטעם שנק' משכן העדות היינו כי עדות שייך על דבר הנסתר שאין זה העדות גילוי מהות הדבר ממש כך הוא ענין ידיעת השלילה עם היותו גילוי מ"מ אינו השגת המהות רק הוא עדות על בחי' סתימא דכל סתימין עדות ולא גילוי המהות ממש ע"ד שהוא ברמ"ח מ"ע שנמשך האור בכלים ממש אבל ע"י קיום מל"ת לפי שעי"ז נמשך הגילוי ממהו"ע שלמעלה מעלה מבחי' אור הנמשך ממנו ית' ע"י מ"ע לכך א"א להיות הגילוי ע"ד השגת המהות כ"א ע"ד בחי' עדות שאינו ממשות הדבר ממש כדפי' בלק"ת בתהלים סי' ע"ח והוא עד"מ למטה בענין ידיעת השלילות כנ"ל. אך עוד יובן פי' וענין עדות והוא עפמ"ש ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה':

ד והנה תחלה יש להבין פי' הפסוק (ביחזקאל סי' י"ו) רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים. דהנה בעדי עדיים הוא לשון קישוט והוא תרין עטרין דירית ז"א כנזכר באד"ר שהן בחי' ב' פ"ת דנו"ה דא"א. והענין כי צמח השדה עד"מ התבואה לא תצמח אלא ע"י רקבון הזרע בתחלה שנעשה בחי' אין ועי"ז צומח אח"כ ונעשה יש ודבר משא"כ כמו שהיה בתחלה הזרע יש לא אפשר שיהיה ממנו צמיחה והתהוות יש אחר וגם באופן משובח ונעלה יותר מהיש הראשון. וכך הנמשל למעלה כמ"ש בע"ח בענין יחוד זו"נ שא"א להיות החזרת פב"פ אם לא שנסתר פרצוף הראשון דמל' בתחלה להיות בתחלה רק נקודה א' תחת היסוד כי מתחלה הם אב"א וכדי שיוחזרו מבחי' אב"א להיות בבחי' פב"פ צ"ל בה באמצע בחי' ביטול מציאות הראשון ולהעשות רק נקודה* א' תחת היסוד כו'. (ובמ"א ע"פ אז תשמח בתולה במחול נתבאר שכדי שיהיה עלייה מבחי' פב"פ לבחינת פב"פ במדרגה יותר גבוה כי יש כמה מדרגות בבחי' פב"פ כו' הנה צ"ל בתחלה אב"א ואח"כ נעשים נקודה תחת היסוד ואח"כ נגדלת בבחי' פב"פ במדרגה יותר גבוהה כו' ושם נתבאר הענין ג"כ בעבודת ה'). וזהו רבבה כצמח השדה נתתיך שכמו שגידול התבואה א"א שיהי' יש מיש