ז ב

כ"א ע"י שנעשה בינתיים בחי' אין כך להיות עליית כנס"י במדרגה היותר נעלה צ"ל תחלה בבחי' ביטול ואין ונק' נקודה תחת היסוד כו' ועי"ז אח"כ ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שהן בחי' תרין עטרין הנ"ל שנמשכים לז"א ומז"א לנוק' והן מבחי' א"א ממש (שהן עצמותו ומהותו ולא הארה לבד וגם אחסנתוי דאו"א שהם הארה אך שההארה הוא מבחי' עליונה יותר כו' כמבואר בע"ח שער הנסירה פ"ו. ועיין בלק"ת פ' וירא אותן ב' עטרין שהם תכלית ועיקר כו'). והנה בפי' עדי יש ג' ענינים. הא' כפשוטו לשון קישוט כמו את עדים מהר חורב. הב' לשון נצחית כמו משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול. הג' לשון עד פה תבא היינו עד כאן ולא יותר. והנה כל הג' פירושים ענין א' הם שכולם שייכים בבחי' כתר דהפי' הא' לשון קישוט פשוט שזהו בחי' הכתר שהוא בחי' עטרה שעל הראש וכמו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. והנה כמו שהעטרה והכתר נעשה מאבנים טובות שהם בעצם בחי' דומם רק שנזדככו להיות מאירים ובהירים ועי"ז עושים מהם עטרה וכתר למלך. כמ"כ ארז"ל סנד"ל קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל שאותיות התפלה נק' ג"כ אבנים וכשנזדככו ע"י מס"נ באחד נעשים בחי' עטרה וכתר וכן מקיום המצות שהן ג"כ תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן תר"ך עמודי אור דבחי' כתר לפי שנשפלו בעשיי' גשמיות בקלף דתפילין וצמר דציצית שהיא כמו בחי' דומם עד"מ ונעוץ תחלתן בסופן לכן עי"ז נמשך האור שלמעלה מהשתלשלות שהוא בחי' כתר. וזהו שארז"ל דלעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כי בג"ע אין הגילוי רק מבחי' נהר היוצא מעדן שהוא בחי' חו"ב ולכן הגילוי רק לנשמה אך לעתיד בתחה"מ שיהיה הגילוי גם לגוף כמ"ש ועצמותיך יחליץ היינו ע"י גילוי אור שלמעלה מהשתלשלות יוכל לימשך גם למטה יותר. וכנודע בענין ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' וגילוי זה היינו מבחי' כתר וזהו ועטרותיהם בראשיהם לעתיד דוקא וזהו ענין בעדי עדיים שנק' ג"כ תרין עטרין וכנ"ל. הב' ענין נצחיות גם זה הוא בענין הכתר דהנה הכתר הוא בחי' ממוצע בין עצמות אא"ס לנאצלים ויש בו מבחי' תחתונה שבא"ס כמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג. וכיון שיש בו בחי' א"ס לכן הוא לשון נצחיות דהיינו פי' א"ס (ויובן זה יותר עפמ"ש הרמ"ע בהקדמה בס' יונת אלם ובספר פלח הרמון שער ד' הקושי' למה נק' אור אין סוף שלכאורה היה ראוי לקרותו אין לו תחלה דהיינו שהוא קדמון כי בכלל קדמון הוא בוודאי נצחי אבל בכלל נצחי אין קדמון לפי שהשכלים הנבדלים הם נצחים ברצון הבורא ית' אע"פ שהם מחודשים מאין ליש. ותירץ דמה שאנו קורין אין סוף אין ר"ל לתאר מהותו ועצמותו יתעלה ח"ו כי לו דומיה תהלה רק שהוא לבחי' שמו ית' שאין לו סוף כו'. וביאור הענין כי שמו הוא בחי' אור וזיו עד"מ הנמשך מן המאור ברצונו הטוב וקודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד שהיה האור כלול במאור והיה בחי' אין לגמרי כמו במאור השמש הזיו כלול בבחי' אין לגמרי ואח"כ נמשך להיות בחי' זיו ובו היה הצמצום ונמשך בחי' קו כו' ולכן על בחינה זו שייך לקרותו אין סוף דוקא כי האור הוא זיו והמשכה וגילוי שנמשך ממהותו ועצמותו ועל המשכה זו שייך לומר שנמשך ומתפשט בבחי' א"ס כו' ולכן בבחי' הכתר שיש בו בחינה תחתונה שבא"ס שייך בו לשון עדי עד שהוא פי' נצחיות דהיינו ממש בחי' א"ס. וזהו משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול. שמו הגדול היינו בחי' כתר. כי מל' נק' שם סתם והכתר שנמשך ממל' דא"ס נק' שמו הגדול ולכן הוא עדי עד בבחי' א"ס ועמ"ש במ"א בפי' שובה ישראל עד כו'). והפי' הג' בענין עד שהוא לשון הפסק כמו עד פה יצדק ג"כ בבחי' הכתר דייקא לפי שלעולם אין