ז ג

תפיסא והשגה באור הכתר שלכך נק' החכמה ראשית לפי שהיא ראשית הגילוי ונק' יהי אור אבל הכתר הוא בחי' ישת חשך סתרו שאין בו השגה ולכן נקרא עד (היינו עד ולא עד בכלל כי מצד היות בו בחי' תחתונה שבמאציל הוא ודאי עד ולא עד בכלל שאין בבחי' זו שום השגה דלכך בחי' תחתונה שבמאציל הוא נק' עתיק שנעתק ונבדל מהנאצלים. ונק' ג"כ רישא דלא אתיידע כו' כנודע. אמנם מצד הבחי' שבכתר שהיא שרש הנאצלים מצד זה י"ל עד ועד בכלל שהרי על כל פנים בחי' זו במנין העשר ספי' וא"כ הוא מכלל הע"ס וזהו עד ועד בכלל. וי"ל דלכך נאמר ותבואי בעדי עדיים שנמשך בהם מכל בחי' עד הנ"ל. וזהו בחי' ישתבח שמך לעד מלכנו פי' שמך הוא מל' דאצילות וישתבח שמך לעד שתתעלה להיות בבחי' מל' דא"ס שנק' עד ככל הג' פירושים דלעיל בפי' עד וכמ"ש והיה אור הלבנה כו' וכמ"ש פ' מקץ ע"פ רני ושמחי בת כו' שבחי' בת תתעלה לע"ל ביתר שאת כו' ע"ש). וזהו שנק' ג"כ משכן העדות כי הנה משכן זה שהוא יחוד דאו"א נמשך בו מבחי' הכתר שהוא בחי' עדי עדיים ככל הג' פירושים הנ"ל שבפי' עד. (ועיין בלק"ת פ' וירא הובא לקמן וכנודע שבחי' אחסנתוי דאו"א ותרין עטרין הנ"ל מתלבשים ביסודות דאו"א כמ"ש הרמ"ז פ' אמור דצ"ט). וזהו ג"כ פי' ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל כי הנה הי"ב שבטים הם שרשם במדות דאצילות והם י"ב גבולי אלכסון דז"א ושרשם הוא בא"א היינו דשרש המדות דאצילות הוא מבחי' המדות שבכתר שנק' טורי חשוכא. ולכן נאמר ששם עלו שבטים שמגיעים בהעלאת מ"ן לשרשם בבחי' הכתר ועי"ז נמשך בחי' עדות לישראל היינו בחי' המשכת התרין עטרין הנ"ל לז"א. וזהו להודות לשם הוי' כי להיות בבחי' הכתר אין שייך השגה ותפיסא ממש ע"כ אמר להודות שאין שייך ע"ז רק בחי' הודאה כי ההודאה היא בחי' ביטול והיינו לגבי בחינה שלמעלה מהשגה וכמ"ש במ"א ע"פ יהודה אתה ובענין הלל ברכה והודאה ולכן אמרו מאן דלא כרע במודים לא יקום בתחה"מ כי תחה"מ הוא ע"י התגלות אור הכתר כנ"ל בענין ועטרותיהם בראשיהם. והעלאת מ"ן לבחי' זו הודאה וביטול כו':

ה אשר פקד ע"פ משה. היינו כמ"ש בפע"ח דבחי' יחוד או"א הוא בפ' ראשון דק"ש בתיבת ה' אלקינו ובפסוק ואהבת ואילך הוא תיקון גלגלתא דז"א ומתפשט עטרא דחסדים עד חסד דז"א וכל הפרקים דז"א מתייחדים בו אבל בפסוק ראשון שהיחוד הוא באו"א אין אור האהבה מורגשת שם עדיין מאחר שהיחוד שם בבחי' הביטול דחכמה ואין עוד מלבדו ממש ולא יש מי שאוהב כו' אלא אח"כ כשנמשך האור בז"א שייך בו בחי' אהבה וזהו פסוק ואהבת כו' ונמצא היחוד דאו"א שבפסוק ראשון שהוא כמו בחי' משכן העדות הוא פקד ומתייחד ע"י משה דוקא שהוא בחי' מה וביטול כו' ובפסוק ואהבת הוא כדוגמת אלה פקודי המשכן אלה ו' מדות דז"א וראשיתם האהבה כו' והוא יחוד זו"נ. (ועפ"ז יובן שבפסוק ראשון ע' ד' רבתי הוא בחי' עד הוי' בכם כמש"ל היינו ממש בחי' משכן העדות שבפסוק זה שהוא יחוד או"א נמשך ומתגלה מאור הכתר שזהו פי' עד לשון קישוט ולשון נצחיות ולשון עד פה תבא כו' כנ"ל וגם לשון עדות על דבר הנסתר. והענין כי בבחי' ממכ"ע כתיב ומבשרי אחזה אלוה. אבל בבחי' סובב כתיב ויאמינו למעלה מהשגה וזהו בחי' נסתרות. אבל ממכ"ע נק' עלמא דאתגלייא ולכן על בחי' סוכ"ע שייך ל' עדות. ועדות הוא בחי' דעת שמ"מ נמשך בבחי' דעת וכמ"ש במ"א ע"פ וידעת היום כו'. וזהו אתם עדי וכתיב ויקם עדות ביעקב כו' כי המשכת סוכ"ע בבחי' דעת הוא ע"י נש"י בעסק התומ"צ כו'. והנה במ"א נתבאר דענין יחוד קוב"ה ושכינתיה ימצא עד רום המעלות דהיינו באצילות הם