ז ד

יחוד זו"נ ולמעלה מעלה נק' הקו הנמשך מאא"ס ב"ה שכינה שהוא נמשך ממל' דא"ס ועצמות המאציל ית' נק' קוב"ה. ולכן בכהאריז"ל כ' דשמו הוא בחי' מל' ובס' הקבלה הראשונים כ' שמו גימטריא רצון ואלו ואלו דא"ח שבחי' מל' דא"ס נק' ג"כ שמו והוא בחי' שמו הגדול ומשם נמשך הרצון הוא הכתר דאצילות. וזהו וישמחו בך ישראל מקדשי שמך. שנשמות ישראל ממשיכים יחוד קוב"ה וזהו מקדשי שמך שממשיכים מקדושת מהו"ע ית' לבחי' שמך. וזה יצדק בין ביחוד זו"נ דאצילות בין אפי' למעלה מעלה שנמשך האור מעצמותו ית' בבחי' הקו כו'. וכיון שכן א"ש בטוב יותר ענין משכן העדות דלפי מש"ל הוא יחוד או"א אלא יש בו הארת הכתר כו'. ולפמ"ש במ"א הרי יחוד הוא בבחי' הכתר ממש שנמשך ממל' דא"ס שהוא בחי' שמו והיחוד להיות נמשך תוספת אור מא"ס ב"ה וכן מבואר בפע"ח בכוונת ק"ש ובלק"ת פ' וירא ביחוד דק"ש שהוא יחוד או"א ואו"א מכתר וכתר מעתיק עד א"ס כו' להתחדש וליקח אותן הב' עטרין משרשן העליון. וזהוענין ע' ד' רבתי שבפסוק ראשון דק"ש וכמש"ל בפי' עד באריכות. והנה לכאורה יש חילוק גדול בין פי' עד לשון עדות ובין פי' עד לשון עטרה וקישוט. כי לשון עדות היינו כשאינו מאיר רק הארה ולא העצמית וכמ"ש בלק"ת בתהלים סי' ע"ח על פסוק ויקם עדות ביעקב וז"ל אינו ממשות היסוד אלא עדות לבד עכ"ל. ואילו ל' עטרה וכתר היינו עצמיות ממש. וי"ל דבכאן שני הענינים אמת. כי הנה למעלה ממשיכים בחינת הכתר ממש כנ"ל שנמשך מא"ס לעתיק ומעתיק לאריך כו' אך מה שנמשך בזו"נ יש שהוא רק בחי' הארה לבד וכמו בחי' אחסנתוי דאו"א שמבואר בפע"ח שער הנסירה פ"ו כי חו"ב שבו כו' אינו רק הארה אחת כו'. או כמש"ל באריכות בענין יחוד חו"ב שהוא עד"מ ידיעת השלילות כו' ואין זה רק הארה כי העצמיות ממש א"א להיות מתגלה עתה בהשגה אפי' באצילות כו' וכמ"ש ג"כ במ"א בפי' צאינה וראינה בעטרה כו' עד לע"ל כשיקויים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ אז כתיב השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה כו' וכמ"ש בפ' בראשית ע"פ זה ע"ש):

ו והנה פי' אשר פקד הנה פקד אותיות דפ"ק שהוא אחוריים דשם הוי' שבמילוי יודין דהיינו אחוריים דשם ע"ב שבחכמה שהוא העולה קפ"ד וכמ"ש בטעמי מצות פ' וירא שבדפק מאיר מבחי' אבא ובתוכו הארת אור א"ס ולכן דופק תמיד כי בחכמה שורה אא"ס ולכן בדפק יש נקודות שדופק כמו קמץ או פתח או צירי או סגול כי הנקודות הם בחכמה אך הדפק שביד הוא מבחי' אחוריים דאבא. והנה קפ"ד קס"א גימטריא משה ופי' קס"א הוא שם אהי' במילוי יודי"ן שהוא פנימית בינה. והענין כי הנה הדם הוא הנפש והוא המחיה לכל האברים והוא מבחי' בינה. גם שם אהי' בריבוע גימטריא דם כמ"ש בע"ח. אך בחי' אחוריים דאבא מתלבשים בפנימיות בינה. וזהו ענין הדפק שבגידי הדם גם יש לחלוחית וחלקי המים בדם והם מבחי' החסדים ומזה נגדלים האברים כמיא דאשקי לאילנא ואתרבי בההוא שקי'. וזהו ענין אדם א' דם. ועמ"ש בע"ח בדרוש הנגעים שסבת הנגע הוא מהסתלקות אור אבא והסימן ע"ז הוא בהרת לבנה שהוא הסתלקות הדם מאותו אבר. א"כ מוכרח שבהדם מלובש אור אבא וכנ"ל בענין הדפק כו'. ועמ"ש מזה בפ' תזריע בד"ה קא מפלגי במתיבתא דרקיע כו'. והנה דפיקו דליבא שם נמשך הארת פנימיות ובדפק שביד נמשך אחוריים דאבא ולפי שחכמה ובינה מלובשים בהדפק לכן דופק תמיד שהוא בחי' ביטול רו"ש כו' כי חכמה הוא ביטול כנ"ל נמצא בדפק יש יחוד חו"ב קפ"ד קס"א כנ"ל. וזהו אשר פקד ע"פ משה וכן באדם בעבודת ה' בחי' אשר פקד היינו שיהיה בבחי' רו"ש שהרצוא