ח ב

הק"ש שנמשכין המוחין מאו"א ותרין עטרין הנ"ל ומתלבשים בזו"נ כו' ע"ש. (ועפ"ז יש לפרש ג"כ מ"ש בזהר פינחס דרל"ו דענין אתוון דאשתארו ש' מ' משמע א' ח' מאחד וסימן אשמ"ח הה"ד אנכי אשמח בה' כי הנה אותיות ע' ד' שהם גדולים מורה על בחי' משכן העדות כנ"ל ואותיות ש' מ' זהו בחי' מל' שנק' שם ואותיות א' ח' זהו בחי' ז"א ולפי שבפסוק ראשון דק"ש מתחברים ומתייחדים זו"נ באו"א לכן אותיות ש"מ א"ח כלולים עם ע"ד וסימן אשמח שהשמחה הוא מגודל העלייה ומגילוי אור חדש מא"ס ב"ה וגם שעלייה זו באה ע"י עבודת הלוים שהוא שיר ושמחה. ולא עוד כי גם הביטול שבפסוק ראשון דק"ש הוא ג"כ בבחי' שמחה שזהו ענין יחוד או"א שהחכמה הוא ביטול והבינה הוא שמחה. ועמ"ש מזה ע"פ מאמר הזהר פ' קרח דקע"ו ע"פ ויקומו לפני משה כו'. וגם י"ל פי' אשמח בה' שמפעיל השמחה בשם הוי' כמ"ש במ"א ע"פ שוש אשיש בהוי' וע"פ ויספו ענוים בה' שמחה כו' וענוה זהו מדרגת משה שזה פסוק ראשון דק"ש לכן נרמז בו אשמח שהם מוסיפים שמחה בשם הוי' כו'):

והנה פי' ביד איתמר בן אהרן הכהן איתמר הוא הדיבור שממילא כענין אני המשנה המדברת בפיך וזהו אז נדברו יראי ה' והוא בחי' ודברת בם שבק"ש שהדבור בד"ת הוא בבחי' ביטול כמו ואשים דברי בפיך והיינו שהכלי להמשיך האור הנמשך ע"י יחוד או"א שהוא בחי' ביטול זהו ע"י עסק התורה בבחי' ביטול הנ"ל שכשעוסק בתורה בבחי' ביטול ה"ז דבר ה' בפיו. וז"ש אזכיר את שמי כו' והוא בחי' בן אהרן אהרן הוא אהבה רבה והוא מ"ש קודם ודברת בם פסוק ואהבת כו' (שמזה נמשך להיות עסק התורה אח"כ בבחי' תען לשוני אמרתך כמ"ש בד"ה להבין ביום השמע"צ כו' ע"ש גבי כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם). והנה עבודת הלוים ביד איתמר כי הנה כדי שיהיה כח בלוים לנשאות את המשכן שהוא שיר והעלאה כנ"ל נמשך מקודם כח לזה מלמעלה כמ"ש ע"פ הקל קול יעקב והוא נק' מ"ד המעורר מ"נ והיינו שע"י עסק התורה בבחי' הנ"ל נותן כח שעי"ז יוכל אח"כ להעלות נפשו בתפלה בבחי' רו"ש (ועיין בת"א פ' משפטים ע"פ ויחזו כו' ויאכלו וישתו) וזהו שעבודת הלוים הוא ביד איתמר כו' וגם הכלי לכל בחי' יחודים הנ"ל הוא ביד איתמר כנ"ל:

קיצור מהנ"ל ענין עיין דלית רבתי שבפסוק ראשון דק"ש זהו פי' עד ע"ד משכן העדות דהוא ג"כ יחוד או"א שבפסוק ראשון דק"ש ויחוד זו"נ זהו פקודי המשכן והוא פסוק ואהבת את ולכן אמר מרבע"ה בפסוק ראשון הוי' אלקינו ובואהבת אמר הוי' אלקיך כי בחי' יחוד או"א הנק' משכן העדות הוא פקד ע"פ משה:

והטעם שיחוד או"א נק' משכן העדות הוא בהקדים מ"ש בלק"ת פ' בראשית שע"י קיום מל"ת הוא יחוד או"א והנה בינה שהיא השגה נק' להנחיל אוהבי יש ואוהבי שבינה היא אם הבנים בחי' אהבה אך חכמה היא בחי' אין שמתגלה בו א"ס דלית מחשבה תפיסא ביה ולכן הוא כח מה ביטול שלמעלה מבחי' אהבה. וענין הגילוי שמחכמה בבינה יש להבין זה ע"ד שכ' הרמב"ם שהתוארים שאנו מתארים את הקב"ה אינם עצמיים כ"א זהו רק שאנו שוללים ממנו ית' הדבר שהוא היפך זה אבל א"א לומר שהם עצמיים כי אינן ערוך לו כלל וידיעת השלילות הוא גילוי ואעפ"כ אינו כלל השגות המהות כך עד"מ זהו הגילוי דיחוד חו"ב:

ומזה יובן מ"ש בלק"ת כי ל"ת הוא ג"כ בחי' שלילה למנוע הבחי' המסתיר עליו ית' ועי"ז נמשך יחוד או"א שהגילוי ע"ד ידיעת השלילות וזהו היחוד דאו"א וזהו בארץ לא זרועה ומ"ע הן אורות בכלים כמו השגת המהות ומ"מ ל"ת גבוהים יותר כי השגת המהות רק בהארה