ח ג

וזיו וזהו יחוד זו"נ אבל במקור האור בחי' כתר הידיעה רק ע"ד הנ"ל (וזהו ע"ד חכם עדיף מנביא אף שהנבואה השגת המהות. וגם זהו כענין ברכה והודאה) ולכן כד אתכפייא סט"א אסתלק יקרא כו':

וזהו אלה פקודי המשכן היינו יחוד זו"נ שע"י תורה ומ"ע וש"ס משנה כ"א כלול מששה גימטריא אלה ופקודי לשון לפקוד את אשתו ומשכן העדות יחוד או"א שלפי שהגילוי מא"ס ב"ה ממש א"א להיות השגת המהות כ"א ע"ד עדות עד"מ שהעדות אינו ממשות הדבר ממש כ"א שמעידים עליו וכך הוא עד"מ ענין ידיעת השלילות כנ"ל:

אך פי' משכן העדות הוא ג"כ לשון עדי עדיים וכתיב רבבה כצמח השדה נתתיך שצ"ל תחלה בבחי' אין נקודה תחת היסוד ועי"ז אח"כ תהי' בבחי' פב"פ ותבואי בעדי עדיים הם תרין עטרין שנמשכים לזו"נ והם מבחי' א"א ממש ופי' עדי יש בו ג' פירושים. א' ל' קישוט שהוא בחי' כתר וכענין ועטרותיהם בראשיהם כי תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור דבחי' כתר. הב' עד לשון נצחיות כי הכתר יש בו מבחי' תחתונה דא"ס ב"ה והיינו נצחיות שזהו פי' אין סוף. משא"כ מהותו ועצמותו לא שייך לקרוא אין סוף וכמ"ש במ"א דא"ס קאי על האור כו'. והפי' הג' עד לשון עד פה תבוא שבכתר אין שום השגה וזהו עדות לישראל לשון עדי עדיים ככל ג' פירושים הנ"ל ולפי שביחוד או"א נמשך מבחי' הכתר ע"כ נק' משכן העדות וזהו ששם עלו שבטים באתעדל"ת להמשיך בחי' עדות עדי עדיים לישראל ז"א להודות לשם כי בבחי' זו שלמעלה מההשגה אין שייך רק הודאה וביטול: