סג ג

ולא נתברר עדיין וע"י תפלתנו וע"י המצות מבררין ומוציאין משם הניצוצים ומעלים אותן בבחי' מ"ן (ע"ש דרוש י"א סי' ז'). ונמצא שהמ"ן שרשו מחכמה דעולם התהו שהזמ"ל הם מבחי' המוחין שהם החכמה כמש"ש בע"ח דרוש א'. (ומ"ש שנמשך מן המוח שלה דהיינו מוחין דנוק' דז"א דאצילות דתיקון נתבאר במ"א שהוא עד"מ כמו בגשמיות מה שהאשה מזרעת אע"פ שנמשך ממוח שלה עכ"ז עיקרו בא מהמאכלים שהיא אוכלת שמתברר המאכל עד שעולה החיות ממנו למוח שלה והמוח שלה מתחזק עי"ז אז דוקא נגמר ונמשך המשכת המ"ן ממוח שלה ברחם שלה להיות מזה הולדה ועמ"ש קצת מזה בביאור נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין. ועד"ז יובן למעלה בענין המ"ן שהוא בירורים דחכמה דהתו שמתבררים מק"נ ועולים עד שנכללים במוחין דנוק' דאצילות ועי"ז נמשך ממוח שלה המ"ן כו' ונמצא עכ"פ המ"ן שרשו מחכמה דתהו. וע"ש בע"ח מציאותן מוחין של הנקבות כולם. משמע שהוא חכמה דמל' דתהו) והנה בחכמה דתהו יש הארת הכתר דתהו שהרי החכמה מאין תמצא שהיא בחי' כתר שבכל מקום בחי' הכתר הוא המחבר המאציל א"ס ב"ה עם הנאצלים אשר ראשיתן היא החכמה וגם כאן בבחי' בירור דרפ"ח ניצוצין דתהו שבנוגה לעלות בבחי' מ"ן מאחר שחכמה דתהו היא המ"ן א"כ גם בחי' הכתר דתהו מאיר בבחי' חכמה זו. שהרי בחי' כתר דתהו הוא בחי' ממוצע שעל ידו נמשך האור בחכמה דתהו כמו שכתר דתיקון הוא ממוצע במקומו. רק שבתיקון נעשו בבחי' פרצופים. ובתהו היו בבחי' נקודות זת"ז כו'. (וע' בע"ח שמ"א פ"ג). והארה זו היא גבוה גם מחו"ב דתיקון כי בתהו היו האורות מרובים כו'. וזהו ענין באר מים חיים. שהוא בחי' העלאת מ"ן דנוק' וע"ז נאמר לעתיד והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני שהוא בינה דתיקון. והקשה ע"ז בזהר שלח (דקע"א) מאן חמא חפירא דבירא (ונ"ב מהרח"ו באר חפרוה) יהיב מיין למבועא דנביעא בינה דאצי' שבתוכה הארת הכתר והחכמה כו'. ותוכן התירוץ הוא מפני שע"י הבאר עולים מ"ן שהם מכח"ב דתהו שהם גבוהים יותר בשרשן מכח"ב דתיקון. וכמ"ש במ"א על מאמר הזוהר הנ"ל:

ולהבין ביאור הדברים הנה איתא בספר הבהיר שיש ע"ס מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. מלמעלה למטה ידענו. מלמטה למעלה לא ידענו. הובא בפרדס שער מלמטה למעלה. ובע"ח סוף שער מ"ן ומ"ד שהם בחי' ע"ס דאור ישר וע"ס דאור חוזר ושבע"ס דאור חוזר המל' היא הכתר. (עמש"ל מזה בביאור ע"פ והנה מנורת זהב ובביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה בסופו). וזהו ענין מעין גנים ובאר מים חיים כי הנה ענין מעין גנים היינו בינה דאצילות שנק' ג"כ ים הקדמוני שיורדת לבי"ע ע"י התלבשותה תחלה במל' דאצי' שנעשית עתיק לבריאה. ומזה נמשך מה שהנשמות נהנין מזיו בג"ע כי אימא מקננא בכורסייא. וזהו ענין מעין המשקה ג"ע העליון ועד"ז הולך המעין ונמשך עוד שמל' דבריאה נעשית עתיק ומקור הנובע ליצי' ומל' דיצי' עתיק ומקור שממנו נובע המעין לעשי' לג"ע התחתון. ועצם מעין זה הוא בינה דאצילות וכדפי' בזהר ס"פ האזינו (דרצ"ח ע"א) דמעין גנים הוא בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ושם פי' הגן הוא שמים את הגן לאכללא את הארץ והיינו כי שמים וארץ נק' ג"ע העליון ותחתון כנודע מענין מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ. וע' ג"כ בזהר ס"פ בלק (דרי"ב סע"ב) דחו"ב נק' מעייני הישועה. והנה השבח הזה דמעין גנים על כנס"י נאמר שהיא מל' דאצילות ואף שהמעין הוא בחי' בינה. אך כדי שיומשך להגנים הוא דוקא ע"י המל' דאצילות שהוא דוקא הממוצע הממשיך אור א"ס ב"ה מאצי' לבריאה שהמל' דאצי' נעשה כתר לבריאה שהכתר הוא הממוצע כו' וא"כ היא היא עיקר בחי' מעין גנים ועמ"ש מזה בפ' ואתחנן ע"פ למען תירא כו'. וזהו ענין ע"ס