פרשה בלק

סז א

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. (בגמרא ספ"ג דנדה (ל"א א'). רבות ויגש פצ"ד גבי כל הנפש באה. ויקרא פ"א במדבר פ"ב פ' בלק בשה"ש רבה ס"פ כתפוח בעצי ובפסוק אחת היא יונתי. ובפסוק אל גנת. בקהלת רבה בפסוק כל הנחלים) רבע יש בו ב' פירושים פי' אחד חלק רביעית*, והב' מלשון ארבעה. כי הנה בבחי' ישראל יש ד' בחינות. והענין דכתיב ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו והם בחי' מחשבה דיבור ומעשה בראתיו הוא בחי' מחשבה שהוא יש מאין יצרתיו הוא בחי' הדיבור שהוא בחי' צורה שמצייר האותיות שבמחשבה. אף עשיתיו בחי' המעשה כתיב בלשון אף לפי שהמעשה דבר נפרד בפני עצמו שאינו כערך הדיבור נגד המחשבה שמצייר האותיות המחשבה ממש כי מה שחושב הוא מדבר משא"כ ענין עשייה גשמיות הוא ענין בפני עצמו [וע' מזה בד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא* במש"ש. וצורת