סח ג

סע"ב ודף ר"ד ע"א) ועמש"ל פ' שלח בענין ונסכו רביעית ההין):

ביאור על פסוק מי מנה כו'. הנה שרש הענין המבואר לעיל בפי' ומספר את רובע ישראל שהוא ע"ד והיה מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. והענין שאף שהוא בגדר בחי' מספר עכ"ז הוא אין מספר. וזהו כחול הים שהחול הוא חלקים דקים שכל חלק הוא פרטי בפ"ע ולכך הוא בגדר מספר שיכולים להתחיל ולספור כל חלק בפ"ע ואעפ"כ הוא בלי מספר שלא יספר מרוב. משא"כ עפר שהוא גוש אחד ממש אין שייך בו לשון מספר כלל כמו בחול. וכן למעלה יש בחי' חול הים אשר הוא בגדר מספר ושמ"מ אין לו מספר ממש ויש עוד בחי' שלמעלה מגדר מספר וכמשי"ת. דהנה בים שעשה שלמה כתיב עומד על י"ב בקר כו' והים עליהם מלמעלה. ופי' שהים הוא בחי' מל' דאצי' והי"ב בקר הם ד' מחנות שכינה ג' פונים צפונה הוא בחי' מחנה גבריאל. וג' פונים נגבה הוא בחי' מחנה מיכאל. ולכך הים עומד עליהם מלמעלה שמדת מלכות הוא מדת ההתנשאות וההגבהה שמתנשא למלוך כו'. וה"ז בחי' רוממות והסתלקות מהנבראים משא"כ שאר המדות הוא בחי' קירוב כי החסד ואהבה שייך ג"כ עם מי שמקורב עמו משא"כ בחי' מלוכה הנה אין מלך בלא עם מלשון עוממות דהיינו זרים ונפרדים דוקא משא"כ על בנים לא שייך לשון מלוכה. כמו שאין שייך לשון מלוכה בנפש האדם לומר שמולכת על אברי הגוף כמו כשעולה במחשבתו להניע בידו אזי תיכף תעשה היד רצונה. ומ"מ מפני שהיד הוא עצם אחד עמו. ומש"ה בטילה ע"כ אין נופל ע"ז כלל לשון מלוכה אלא מלוכה הוא דוקא על מי שהוא דבר נפרד ממנו ושאעפ"כ נכנע לו ובטל אליו וכמ"כ למעלה בחי' ומדת מלכותו ית'. ע"ז אמרו אין מלך בלא עם שהם העולמות בי"ע שהם נבראים בעלי גבול ותכלית ובבחי' יש ודבר נפרד וע"ז שייך מלכותו ית' כשהם מקבלים עול מלכות שמים. ומבטלים א"ע. וזהו ענין ביטול היש דוקא. וזהו והים עומד עליהם מלמעלה בבחי' רוממות והסתלקות ועי"ז נעשו בחי' עם ונפרדים ואז שייך עליהן בחי' מלוכה וגם מבחי' התנשאות זו נמשך להם החיות וההתהוות שיתהוו מאין ליש כנודע. וזהו מ"ש בע"ח שיש פרגוד ומסך בין אצילות לבי"ע שהוא הגורם שלא להיות גילוי האצי' ממש בבי"ע דהיינו שיהיה אור האצילות מהם בבחי' רוממות והתנשאות ועי"ז נעשו בי"ע בעלי גבול ומדה ויש דבר נפרד ומ"מ מבחי' התנשאות זו עיקר חיותם וזהו בחי' חול הים הם הנבראים מבחי' מל' הנק' ים ולכן החול הוא בגדר מספר שכל נברא הוא יש ונפרד בפ"ע בבחי' גבול וכמו מחנה מיכאל כאו"א בחי' בפ"ע וכמו החול גשמי שמתחלק ומתפרד לחלקים. רק אעפ"כ כתיב היש מספר שהם ברואים לאין קץ ותכלית בלי מספר כלל. ונמצא הוא רק בחי' דבר שבגדר מספר אבל אין לו מספר וכמשל חול הים שלא יספר מרוב אע"פ שהוא מחלקים נפרדים שהם בגדר מספר רק למעלה הוא באמת בלי מספר כלל והיינו כי עד מלכות דאצי' נמשך הקו וחוט של אור א"ס ב"ה ומשם ואילך הוא נפסק. ולכן מתהווים הנבראים יש מאין מבחי' התנשאות ומדת מלכותו שאין זה אלא לפי שהקו מאור א"ס ב"ה מלובש בבחי' מל' כמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי והואיל שמלובש בה אור א"ס ע"כ נמשך הכח להיות אין מספר ממש גם בנבראים שהם בגדר מספר שזה נמשך מבחי' א"ס המלובש במדת מלכות דלפי שהנבראים מקבלים חיותם ממל' דאצי' שהיא בחי' א"ס לכך הם ג"כ בחי' אין מספר אף שהם בגדר מספר. והנה כמו עד"מ בגשמיות סיבת שחול הים מתפרד לחלקים דקים ומשתנה משאר עפר הארץ שהיא גוש אחד הוא מפני שהים שואב אליו הלחלוחית שבעפר שבשפת הים ועי"ז שיוצא הלחלוחית מהעפר מתפרד לחלקים רבים דקים וזהו החול.