סט ב

ממש ח"ו רק שנק' כן ע"ש שמבחי' זו נשתלשל למטה בחי' רע וזהו ע"ד מ"ש בלק"ת פ' בראשית (ד"ח ע"ב) ובע"ח שהחסדים המגולים דז"א דאצי' דהיינו מן החזה ולמטה נק' עה"ד טו"ר משום שיכולים החיצונים ליקח מהם ולהתאחז בהם משא"כ בבחי' עץ החיים. ועד"ז יובן גם כאן בענין מ"ה וב"ן (וכמשל"ק אי"ה) דבחי' ב"ן נק' עץ הדעת טוב ורע דהיינו כשהאהבה מצד הדעת לבד שבבחי' זו יש לעומת זה דעת הרע כי השבירה התחילה מבחי' דעת משא"כ בחי' מ"ה הוא הביטול שלמעלה מהדעת וההשגה). ולכך תחלה מתברר אור הכתר (דהיינו שבחי' מ"ה שבו מברר בחינות מב"ן השייך לכתר ור"ל בחי' עליונות שיוכלו להיות בביטול גדול ע"ד מדרגת הביטול דכתר כו' ונעשה מזה הכתר דתיקון כלול ממ"ה וגם מב"ן שכבר נתברר ונכלל בבחי' מ"ה ממש ועמ"ש מזה ג"כ בביאור ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות) ואח"כ הוא מברר בחי' חכמה ע"ד הנ"ל ואח"כ בחכמה אתברירו הבחי' ב"ן שלמטה:

והנה כמו כן הוא בעבודת ה' למטה באדם דהנה הנשמות הם נמשכים משם ב"ן (עמ"ש בביאור ע"פ כי עמך מק"ח גבי לברר הנר"נ שלהם ועמ"ש ע"פ מי יתנך בענין נשמות דבנימין ובד"ה ואלה המשפטים גבי וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה ובביאור ע"פ אדם כי יקריב מכם כו' מן הבהמה וע"פ ביום השמיני שלח ומ"ש ע"פ ואכלתם אכול) וא"כ יש בהם ג"כ בחי' תערובות טו"ר וירדו לעוה"ז בכדי לברר הטוב מהרע וענין התערובות של טו"ר שבנשמות הוא ע"ד מ"ש ועץ הדעת טו"ר פי' שבבחי' הבחירה הנמשך מהדעת שייך טו"ר שכשבוחר בדעתו הטוב דקדושה כשמכיר את בוראו כי הוא חייך ועי"ז ממילא נתעורר אצלו האהבה ותשוקה לה' כפי הדעת זהו בחי' הטוב והמטיב וכנגד זה יש בסט"א כשבוחר בדעתו את הרע ונמשך אחר פיתוי היצר להתענג בתענוגים גשמיים ותאוות כו' וצ"ל הבירור לברר הטוב מהרע שיהיה הדעת והבחירה רק בטוב ולאהבת ה'. והנה כמו שנת' לעיל בענין הבירור למעלה שאי אפשר להיות כ"א ע"י בחינה שכבר נתברר לגמרי אז הוא מברר את הבחינה שלמטה ממנה שצריכה בירור כמ"כ בהנשמה זה הבירור לברר בחי' עה"ד טו"ר א"א שיהיה ע"י הדעת לבד שאף שאמת שע"י הדעת וההתבוננות יוליד אהבה לה' מ"מ א"א שע"י בחי' זו יברר וידחה כל הרע שהרי עיקר בחי' זו שבדעת הוא הצריך בירור שלכך נק' עץ הדעת טו"ר לפי שיש בו זה לעמת זה היינו דכמו שיש טוב בנשמה שהיא הבחירה של הדעת בטוב שמזה נולדה האהבה לה'. כמ"כ יש ממש בחי' רע שהיא הבחירה של הדעת ברע שמזה נולדו אהבה זרה ותאוות רעות ומאחר שיש בו זה לעומת זה אין כח בהטוב לברר הרע שבו. וזהו שארז"ל בינונים זה וזה שופטן שפעם מתגבר כח הרע ומושל על הטוב ופעם מתגבר כח הטוב ומושל על הרע כמ"ש ולאום מלאום יאמץ וכיון שכן אין זה בחי' בירור כלל שהבירור היינו שיהי' הטוב מושל על הרע בתמידות ולא על דרך ולאום מלאום יאמץ ח"ו וזה א"א להיות ע"י בחי' הדעת לבד שבנשמה שבחי' זו עצמה לא נתבררה עדיין בשלימות בהנשמה שלכך נק' בחינה זו עץ הדעת טוב ורע (ועמ"ש לעיל) שלפעמים יוכל להיות יניקת החיצונים מבחי' הדעת כו'. לכן צ"ל הבירור ע"י בחינה הנעלה מהדעת שהוא נתברר כבר ואין שום תערובות רע ח"ו. לכך הוא דוקא יכול לברר הטוב מן הרע (ועמ"ש במ"א ע"פ הן האדם היה כאחד ממנו שעה"ד טו"ר הוא הדעת שבבחי' פנימי' משא"כ הדעת שבבחי' מקיף הוא אדרבה דוחה יניקת החיצונים כו'. ולפ"ז י"ל גם כאן דדוקא בבחי' דעת תחתון שהוא דעת המושג בנפש שייך לקרותו עה"ד טו"ר וממנו נמשך המדות הנמשכים מהשכל ויש להן לעומת זה בנפש הבהמית משא"כ בחי' דעת עליון