ע ב

צורך עליה שקודם ירידתן היו בבחי' אחד שעלו במחשבה וכענין אחד היה אברהם שהיו כלולים בו כללות נשמות ישראל והיו בבחי' אחד שעלו במחשבה. ובחינת מחשבה עם בעל המחשבה נק' אחד שמיוחדים בתכלית. אבל לאחר ירידתם למטה לברר ע"י עסקם בתומ"צ שתורה היא עפר יעקב ז"א דאצילות ומצות הם במל' שנק' מצות המלך והיינו שממשיכים גילוי אור א"ס ב"ה הנק' יחיד המלובש בכ"ע (שיומשך ויתגלה בז"א ונוק' באצי' ולכן נק' הז"א אז עפר יעקב שאינו בגדר מספר כלל ע"י המשכת אור הכתר שממשיכים בו ע"י עסק התורה ועיין בהרמ"ז בפ' אמור (בדף צ"ו ע"ב) גבי ועל דא יעקב שלימא אתעטר בעטרוי כו' יעקב שלימא הוא פנימית ז"א ואתעטר בעטרוי המשכת עתיק כו' ע"ש ובמא"א אות ע' סכ"ד פי' עפר נקרא הבינה עפרות זהב ועיין רבות בראשית (פי"ב ופרשה ט"ז) וז"ש לעתיד והי' אור הלבנה כו' ואור החמה כו' שהוא עליות זו"נ למעלה מעלה וכמ"ש במ"א והיינו ע"י ההמשכות שע"י התומ"צ) וזהו ענין העליה שלהם מבחי' אחד לגילוי בחי' יחיד. אך מה שנק' העפר שהיא בחינת תורה דאצי' ע"ש יעקב ובחינת מספר רובע נק' ע"ש ישראל והרי בחי' ישראל למעלה מבחי' יעקב. הענין הוא כי שרשו של בחינת יעקב גבוה מז"א הנק' ישראל כי הוא נמשך מיסוד אבא ממש שלמעלה מהז"א רק שנשפל ונמשך למטה מהז"א. וזהו פי' יו"ד עקב שהיו"ד יסוד אבא נמשך למט ה בבחי' עקב משא"כ ישראל ז"א הוא למטה מבחי' יסוד אבא וכן למטה בעבודה בחינת יעקב הוא מבריח מן הקצה כו' שע"י התעוררות רחמים רבים יגיע לבחינת עבודת מתנה בחי' גילוי פנימית הלב כנ"ל ולכך כתיב מי מנה עפר יעקב דייקא שע"י בחינת יעקב יגיע להתגלות בחי' תורה וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים הוא מדתו של יעקב ועי"ז דייקא ואביא אתכם אלי ממש. והנה בפי' רובע ישראל יש ב' פירושים. הא' חלק רביעית והוא גמ"ח וכן כל המצות מעשיות שהם בבחי' עשיה דאצילות שהוא בחי' רביעית. הב' לשון ארבעה (וע"ד מ"ש הרמ"ז בפ' אמור (דק"ב ע"ב) גבי בעשור לחדש דעשור ענינו שכולל כל העשרה ע"ש) והוא ג"כ אמת שגם בעשיה דאצילות שהיא מל' דאצילות גופא ישנם כל הד' בחינות הנ"ל שהוא בחינת הכ"ע שממשיכים אותו בעשיה דוקא כנ"ל בפי' אף עשיתיו וממילא נמשכו ג"כ בחי' מחשבה ודבור שלמטה מבחי' הכתר. נמצא כל הד' בחי' ישנם בעשיה גופא שהוא חלק רביעית לכן הוא ג"כ לשון ארבעה (וע' בלק"ת פ' בלק כ' בפי' רובע ישראל ד' יודין דשם ע"ב וביאר זה בשער היחודים פרק ח' שהם נשמה לנשמה ונר"נ כו'. נמצא מזה מובן שענין ירידת הנשמות צורך עליה הוא שע"י ירידה זו ובירור נה"ב מתעלים וזוכים לגילוי בחי' נשמה לנשמה שהיא בחי' הרביעית הגבוה מאד נעלה מג' בחינות נר"נ והוא ג"כ העלייה מבחי' היחוד דאיהו וגרמוהי חד לבחינת היחוד העליון דאיהו וחיוהי חד וע' בע"ח שמ"א פ"ז וגם זהו ע"ד מ"ש בזהר בהעלותך (דקנ"ב סע"א) ונשמתא לנשמתא כו' ע"ש. ועי"ל פי' רובע ישראל כמ"ש בע"ח הובא בהרמ"ז פ' ויצא (בדף ק"נ ע"א) בפסוק והנה ה' נצב עליו. שתכלית גדלות זעיר הוא בהיות לו ארבעה כו' וז"ש רז"ל שהסולם היו לו ד' מדרגות כו' עכ"ל ע"ש. והנה אפשר לומר ג"כ ששני בחינות אלו דמי מנה ומספר הנ"ל נמשכים מב' הבחינות שבכתר היינו שלהיות בחינת מספר אשר לא יספר זהו ע"י התגלות בחי' א"א שרש הנאצלים. אמנם בחי' מי מנה שהוא מה שאינו בגדר מספר כלל זהו ע"י ההמשכה מבחי' עתיק שהוא בחי' שלמעלה גם משרש הנאצלים וזהו לפני אחד מה אתה סופר. וקרוב לזה נתבאר במ"א ע"פ מאמר הזהר פ' חיי שרה (דקכ"ג ע"א) ע"פ ויהיו חיי שרה מאה שנה כו'):