עב ג

ביאור ע"פ לא הביט* הנה יעקב הוא נמשך מיסוד אבא [המלובש בז"א ובוקע ויוצא חוץ לז"א ומזה נתהוה בחי' יעקב] והוא נמשך ויורד בבי"ע לברר בירורי נוגה בכל ששת ימי המעשה וזהו פי' יעקב י' עקב שנמשך היו"ד שהוא בחי' יסוד אבא לבחי' עקב דהיינו בי"ע לברר שם בירורי נוגה. [כי בחכמה אתברירו וע' בפ' וישלח ע"פ ויאבק איש בענין כי לא יכול לו מפני שיעקב היינו הארת יסוד אבא כו' ע"ש. ועוד מבואר במ"א ע"פ ויברך יעקב כי יעקב לא מת דהיינו שלא היה בבחי' שבירה כלל ומשם יורד הכח הזה להעלות הניצוצים כו'. וענין זה כמ"ש בע"ח ובאוצ"ח שיעקב נתקן מאחוריים דאבא שלא נפלו בבריאה ולכן לא נז' בהם מיתה כו' ובזה יתרון מעלתו אפילו על בחי' ז"א שהוא כללות ו"ק דאצי' שבהן הי' שבה"כ. והשתא א"ש דהבירור הוא ע"י יעקב כו'] והנה זלע"ז עשה האלקים דכמו שיש חכמה בקדושה והם בחי' או"א דמשם נלקח יעקב כך נתהוה בסט"א ג"כ חכמה דקליפה ע"ד חרטומי מצרים או כמ"ש חכמים המה להרע. והנה כשזה קם זה נופל דהיינו ע"י גילוי חכמה דקדושה שהוא בחי' י' עקב אזי ממילא מתבטלים החכמה חיצוניות דסט"א וזהו לא הביט און ביעקב פי' און הוא חכמה דקליפה מלשון ואיש און מחשבותיו. שהם המחשבות רעות מחכמה הנ"ל. לא יוכל להביט כלל בבחינת יעקב שהוא בהתגלות החכמה דקדושה שהאור דוחה את החשך כו' וכן הוא למטה בעבודת ה' בכל ימות החול צ"ל בבחי' יעקב לברר בירורים ע"י התפלה שממשיך גילוי היו"ד בחי' חכמה ורעו"ד בבחי' עקביים וע"י סור מרע ועשה טוב [ועמש"ל ע"פ וישב יעקב]. ואזי לא הביט און ביעקב כנ"ל. אמנם בשבת כתיב ולא ראה עמל בישראל. כי בבחי' יעקב נמצא בחינת עמל אדם לעמל יולד שהוא העבודה והיגיעה לברר בירורי נוגה והרי יורד ממקומו בבחי' עקביים לברר שם וזהו ענין ששת ימים תעבוד וכמו עד"מ עיבוד העורות שנק' עבודה שצריך עבודה ויגיעה עד שישתנו ממהותן הראשון למהות אחר שיהיו ראויים לעשות מהם מנעלים וכה"ג וכמ"כ ג"כ ענין בירורי נוגה לאהפכא מחשוכא לנהורא ע"י שאוכל ומתפלל בכח האכילה ה"ז עבודה לשנותן ממהותן. ולעשות מיש אין. שהוא משנה סדר ההשתלשלות. ולכן זהו בחי' עבודה ועמל. ולכן נאמר בשבת כי בו שבת מכלל שבששת ימי המעשה הוא בחי' עמל. וזה נמצא ושייך דוקא בבחי' יעקב. אבל בישראל לא יש בחי' עמל. פי' כמ"ש בפע"ח שבחול הוא זיווג יעקב ורחל ואז נמצא עבודת הבירורים שיורדים בבי"ע לברר ואח"כ מתעלים באצי' בשעת התפלה כו' אבל בשבת הוא זיווג ישראל ורחל. ישראל היינו ז"א. והיינו שבשבת אין יורדים הכלים דאצי' לברר בבי"ע שזהו בחי' יעקב יוד עקב. כ"א אדרבה מתעלים הבירורים שהובררו בחול ליכלל באצי' כי בשבת הוא עליות העולמות וזהו בחי' ישראל שיר אל. שהוא בחי' השיר וההעלאה. שכל עליות הוא ע"י שיר והיינו ההעלאה של בחי' אל שנעשה מאו"ח של הבירורים ועי"ז ממשיכים מ"ד ממקום גבוה היינו גילוי התענוג עליון שיתענגו על ה'. [ואפשר לומר דפי' שיר אל היינו כדפי' ע"פ שירו לה' שיר חדש. דהנה כשמתבררים מ"ן דבי"ע ועולי' להתכלל במ"ד דתיקון אזי נק' שירה חדשה שירה ל' נקבה. כי בי"ע נק' דרך כלל עלמא דנוק' לגבי אצי'. ונק' שירה חדשה כי זהו דבר חדש שיתכלל דבר שנפל בשבירה בנוגה ויעלה למעלה בקדושה עליונה דאצי' וכן עליית המל' כשהיא עולה מבי"ע לאצילות נק' שירה ל' נקבה. אבל שיר ל' זכר הוא ענין עליית הדכר עצמו דהיינו התעלות בחי' ז"א שיקבלו כלים דז"א מאורות דאבא עצמם דהיינו אור א"ס השורה בחכמה והוא עליי' שלא ע"י בירורים כלל רק עליי' ותוספות אור דקדושה עצמה