עב ד

וכמו שיהי' לע"ל כשיושלם הבירור ואת רוח הטומאה אעביר כו' ולא יהיה רע כלל ואעפ"כ יהי' עליות בקדושה עצמה וכמו שהוא מעין ודוגמא זו גם בזמן הזה בשבת שהעליי' דשבת היא שלא ע"י בירורים כבחול כי בשבת בורר אסור אלא שמ"מ עליי' שבת הוא ע"י בירורים דחול וכמאמר מי שטרח בע"ש כו'. אבל לע"ל ליום שכולו שבת תהיה העלייה שלא ע"י בירורים כלל ונק' עלייה זו בשם שיר לשון זכר בחינת דכר כו'. ועפ"ז י"ל שנק' עלייה דשבת שיר אל שהוא עלייה דקדושה עצמה שלא ע"י בירורים כמו בחול כו' והיינו כמ"ש בע"ח סוף ש"ל והז"א נק' אל כו' ע"ש. אמנם י"ל ג"כ בפי' שיר אל ע"ש עליית המל' עיין בזהר פ' בראשית [(די"ט ע"א) ובמק"מ שם]. וזהו שבבחינת ישראל נאמר כי שרית עם אלקים. והענין כי הנה נודע שיש ק"כ צירופי אלקים בעולמות בי"ע בסוד מלך אלקים על גוים [דהיינו מז"א דבריאה עד סיום מלכות דעשיה הם ק"ך צירופים של אלקים כמ"ש בסוף ספר מבוא שערים וע' בע"ח שער השמות] ונמשכים מבחי' מל' דאצי' שנק' שם אלקים שהוא בחי' יחודא תתאה שמסתיר להיות העולם נראה ליש. אבל בחי' ישראל שהוא בחי' ז"א דאצילות הוא משתרר ומושל על שם אלקים שלא יסתיר על אור א"ס ב"ה [וע' במ"א בביאור דמזוזה מימין ונר חנוכה משמאל בפי' כי אני ידעתי כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים כו']. והנה ע"י השתלשלות ק"ך צירופי אלקים יש יניקה ג"כ לחיצונים וע' שרים וע"ז נאמר ויאבק איש עמו כו' והיינו עם בחי' יעקב שיורד בבי"ע לברר כו' וזהו בחי' מלחמה. ואעפ"כ לא יכול לו. אך כ"ז לא שייך רק בבחי' יעקב אבל בבחי' ישראל אין שייך בחי' מלחמה כי בז"א דאצי' אין שום יניקה להע' שרים והחיצונים כו' וזהו לא ראה עמל בישראל. [וכן באדם בגילוי בחי' זו בשבת שהוא בחי' שיר אל אהבה בתענוגים שזהו בחי' כנסת ישראל שמקבל מישראל דלעילא כו'. וכמבואר במ"א ע"פ זכור את אשר עשה לך עמלק אזי ממילא תמחה את כל המדות רעות שאין להם שום יניקה כו']. ה' אלקיו עמו פי' ה' אלקי' הוא בחי' או"א דאצילות הם עמו דז"א ממש שנתלבשו בו בבחי' א"פ ממש משא"כ בחול הם עליו בבחי' אור מקיף והענין הוא שמבחי' המקיפים שבחול נעשה בשבת בחי' א"פ ונמשכים מקיפים יותר עליונים (וע' בפע"ח שער השבת פרק ז'. אמנם יש אח"כ עוד עליות לזו"נ בשבת עד שמתעלים למקום או"א ממש ועוד כו' כי) זהו תכלית עליות העולמות שמהמקיפים יהי' פנימים ויומשכו מקיפים עליונים יותר [ע' מזה בביאור ע"פ הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל. לעיל ס"פ שמות] וכנודע שבחול הוא יחוד הוי' ואלקים ובשבת הוא יחוד הוי' ואהיה שהוא מבחי' הכתר ע' בפע"ח שער י"ט פ"ד. ותרועת מלך בו ל' תרועם בשבט הוא המתקת הדינין ול' ריעות וחיבה היינו כמ"ש באור פני מלך חיים היינו שאז נמשך במל' שע"ה נהורין שזהו אור פני מלך בחי' הארת פנים כו':

אך הנה צ"ל דמבואר למעלה שעם היות דיעקב הוא למטה מבחי' ישראל שהוא ז"א מ"מ יש בו מעלה יתירה ג"כ כו' וכנזכר לעיל בביאור דמי מנה עפר יעקב כו'. וא"כ איך יתכן להסכים זה עם מ"ש כאן דבחול הוא בחי' יעקב ושבת הוא בחי' ישראל. והרי חלילה לומר שיש בחי' בחול מה שאינו בשבת ח"ו. אמנם באמת לק"מ דמלבד דמ"מ בחי' ז"א הוא למעלה מבחי' יעקב בכלל וע' בלק"ת בתהלים סי' ע"ח ע"פ ויקם עדות ביעקב כו' וגם אי' דז"א שרשו גבוה אפילו מאו"א כנודע מענין ז"א בעתיקא אחיד ותליא כו'. אך עוד זאת כי הנה יתרון מעלה זו שבבחי' יעקב היותו מיסוד אבא. הרי גם בחי' זו ממש נמצאת בשבת בז"א ביתר שאת. שהרי בשבת עולה ז"א ומלביש לעצמיות האורות דאבא ממש עד שנמצא אז ז"א במדרגת אבא ממש וכמ"ש בפע"ח גבי מוסף