עו ד

מקבל האזן כו' ואין העין מקבל אלא חלק פרטי שהוא כח הראיה בלבד כו' בלי שום שכל והשגה והשכל וההשגה שורה במוחין לבד ואין שם כח הראיה הגשמיות. והאזן מקבל כח השמיעה בלבד כו' וכיוצא בזה בשאר אברים שאין אחד דומה לחבירו כו' [ועמ"ש בפ' שלח בביאור ע"פ והיה לכם לציצית מענין שכליים נבדלים כו']:

ב והנה כל ההשתלשלות מעילה לעילה הוא ב' בחינות מקיף ופנימי [מקיף מה שאין נכנס תוך הכלי שאין הכלי מלבישו לפי שאין בו השגה כו'] ומתחלה נמשך המקיף ואח"כ נמשך הפנימי כי הפנימי הוא הארה קצת מבחי' המקיף הנמשך שנכנס להיות פנימי ומפנימי' עליון נעשה מתחלה מקיף לתחתון ואח"כ נמשך קצת הארה ממנו להיות פנימי וכך הוא בכל סדר ההשתלשלות מאימא לז"א ומז"א כו' כי הכל הוא בחי' מקיף ופנימי כו' וכמשל הדבור מן המחשבה שלא כל מחשבתו יוכל להכניס בדבור רק אפס קצהו בלבד וכן מן השכל למדות כמ"כ מההתבוננות בתפלה שא"א להיות התפעלות הלב כ"כ בכל כח השגתו והתבוננותו רק שמתקצר כח ההבנה וההשגה כו' והוא בחי' עגולים ויושר שמתחלה נמשך עגולים ואח"כ פרצוף יושר שהוא בחי' האדם כח הראיה בעין כו' ורמ"ח אברים שונים ובזה יש עיבור יניקה מוחין קטנות וגדלות. משא"כ בעיגולים הוא בהשוואה לכל צד כו'. ובכלליות ההשפעה וההמשכה מריש כל דרגין נק' בשם מ"ה וב"ן שבחי' מ"ה הוא מקיף לגבי ב"ן הגם שגם שם מ"ה הוא פנימי אך לגבי ב"ן הוא המקיף ששרש מ"ה הוא ממצחא דא"ק ומצח הוא הנק' תמיד בחי' רצון וכמ"ש והיה על מצחו לרצון כו' ונק' בזהר רעוא דכל רעוין כו' [עמ"ש בביאור ע"פ ועשית ציץ בסופו ובד"ה למנצח על השמינית. ובביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב. ועמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר בפ' נשא (דקכ"ח ע"ב) בענין כחמר טב דשקיט ושכיך על דורדייה מענין מ"ה וב"ן שבמו"ס ועמ"ש בביאור ע"פ משה ידבר מענין שם מ"ה ובד"ה ענין האבות הן הן המרכבה. ובביאור ע"פ יונתי בענין מלגאו איהו שם מ"ה. ובביאור ע"פ והניף הכהן אותם על לחם הביכורים]:

והנה שם ב"ן הוא בחי' נוקבא שמור לנוק' וזכור לדכורא כי מל' תשבע"פ קרינן לה בחי' מל' ב"ן אמנם מ"ה הוא בחי' תשב"כ בחכמה אתברירו והבירור הוא לעשות ג"ע דהיינו להמשיך אור א"ס ב"ה שבבחי' מקיף להיות פנימי (ועמ"ש בד"ה ויקח קרח מענין בחי' חכמה שבה שורה אור א"ס ומ"ש בד"ה ואהבת את וחכמה היא כח מ"ה) ועיקר ההמשכה להיות בחי' ביטול כי אין אור א"ס שורה אלא במי שבטל דייקא ומ"ה הוא בחי' ביטול גמור ונחנו מ"ה כו' ומתחלה נברר להיות עולם האצילות שמה שאינו בטל שם אינו שורה גילוי אור א"ס ומ"מ נדחה לעולם הבריאה שבערך עולם הבריאה נחשב בחי' ביטול שמלאכים ונשמות בחי' נבראים הם בטלים הגם שבערך עולם האצילות אין זה ביטול גמור להיות גילוי רב כבעולם האצילות ואח"כ נדחה לעולם היצירה עד שתכלית הבירור הוא במדריגות תחתונות דבעשייה. והוא ענין כרע במודים כריעה בעלמא להיות כפוף בבחי' הודאה כו' וארז"ל מאן דלא כרע במודים נעשה נחש שנדחה להיות נחש דקליפה לגמרי שאין שם עוד שום בירור טוב ובזהר (שלח קס"ד א') ובסבא דמשפטים (דף ק' ע"א) שלא יקום בתחה"מ. והנה לכן בעוה"ב א"א לשנות את טעמו ממה שנמשך בעוה"ז כי עוה"ב הוא עולם שלאחר הבירור דהיינו שכבר נמשך אחר הבירור משם מ"ה המקיף להיות פנימי וגילוי השגה ותענוג לשכל נברא הרי כבר נתברר הטוב ומובדל מן הרע שהרע נדחה לגמרי ומובדל בעצמו להיות מלאכי חבלה ומזיקים כו' מה שאין כן עולם הזה שהוא עולם הבירור שמאיר שם מ"ה המברר בתומ"צ הרי יכול לשנות א"ע ולהפך מרע לטוב [ועמ"ש