עט ב

המחברים עמ"ש בד"ה וישלח יהושע כו' מרגלים ועיין בפרדס ערך גד גימל שהוא בינה משקה לדלת שהיא מלכות. והשקאה זו הוא ע"י צדיק בחי' יו"ד שבין גימ"ל לדל"ת (עזח"א ויחי רל"ד ב') דהיינו כי גימ"ל הוא כללות כח"ב שמהם נמשך השפעת הביטול דיחו"ע שהוא היוד להיות מזה ביטול היש לאין כו' ולהיות מציל עני מחזק ממנו עיין רבות וירא (ר"פ נ"ד) וזח"ג ואתחנן (דרס"ז ב') דקאי על יצה"ר) וזריקת הדם הוא בחינת אהבה עזה. ואח"כ והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום. זהו ענין הקטר החלב בחינת תענוג כי פקודי ה' ישרים משמחי לב. והיינו היום לעשותם עשייה היא לעילא ועמ"ש בפי' היום בד"ה ביום השמע"צ בפי' זה היום עשה הוי':

(ד) אך הדרך המביאה לגילוי נה"א להיות ואהבת בכל לבבך עמ"ש בד"ה ה' לי בעוזרי. בפי' בכל לבבך שיהיה נקלט כו' היא בחי' רחמנות (וזהו שמזכירין ברחמיך הרבים רחם עלינו בברכת יוצר המאורות. כדי להיות יחוד שמשא וסיהרא. ולא יהיה מארת חסר וע' בירושלמי פ"ג דתענית ה"ג זח"א בראשית (י"ט ב' מ"ו ב') תולדות (קמ"ו א') ר"פ וישלח (קס"ו א') ובפי' הרמ"ז שם אלא בחי' אשר לא תחסר כל בה וכענין בשמחה ובטוב לבב מרוב כל דהיינו כי לבנה היא כנס"י כמ"ש בד"ה בחדש השלישי לצאת בנ"י. יומשך בה אור השמש הוא שמש הוי' שיהי' נקלט ונתפס הביטול דיחו"ע מה דכולא קמיה כלא חשיב כביטול זיו השמש בשמש. עמ"ש ע"פ ששזפתני השמש. ומ"ש בד"ה ושמתי כדכד שמשותיך ובד"ה והיה מדי חדש בענין שמש צדקה ומרפא כו'. ועיין בגמרא פ"ד דתמיד (דל"א סע"ב) ע"פ שנים ליום כנגד היום. ופי' המפרש נגד השמש וכ"כ הרעב"ט שם בפי' המשנה ובהרמב"ם (פ"א מהלכות תמידין דין י"א). והיינו (ע"ד הנ"ל להמשיך גילוי שמש הוי'. וכ"ז הוא ע"י הכבש בחי' רחמים) והרחמנות הוא כמ"ש כרחל לפני גוזזיה נאלמה (בישעיה נ"ג ז') וע' מזה בזח"ב וארא (כ"ט ב'), ועי"כ ורחל עקרה. ולכן צריך לעורר רחמים. שהוא מבחי' יעקב. וזהו נעשה ונמשך מבחינת משה שהוא הדעת. שממנו התהוות הרחמים וזהו את הכבש אחד תעשה, תעשה ממש. (וכענין מ"ש או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. שעושה ממש בחי' השלום עליון ושלום תחתון כמ"ש הרמ"ז פ' במדבר (דקי"ח ע"א) ועמ"ש בפ' בהר (דק"י ע"ב) ע"פ ועשה טוב. ועשה ממש ע"ש בהרמ"ז. ומ"ש במ"א ע"פ ועשיתם אתם כאילו עשאוני. ועיין במא"א אות כ"ף ס"ד מענין כבש וכבשים. וע' זח"א ויצא קנ"ו סע"ב) וכן את הכבש השני תעשה. ותקריבו היא מצוה לכל ישראל (ועזח"א חיי קל"ג א' ודו"ק ובפ' ויחי רכ"ט ב') וזהו ריח ניחוח דקרבנות:

עוי"ל בענין כבש. כי אע"ג דשור יש לו כח יותר רומז לבחינת בחילא יתיר. מ"מ כבש שיש לו צמר בעורו רומז לבחינת צדיק ובחינת צדיק צ"ל תמיד. גם כבש לשון כבשונו של עולם. להמשיך מבחי' סתים לבחי' גליא. אימרי ע"ד את ה' האמרת. וענין העור והרקיע כו':

קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. כל אוכליו יאשמו. ראשית תבואתה בה"א כתיב משמע דישראל הם ראשית תבואת ה'. וצריך להבין מה זה התבואה הנצמח אשר ישראל מכונים בשם ראשית לה. וזהו שכתוב בורא קדושים יוצר משרתים ואשר משרתיו. פי' ואשר משרתיו משמע מאז מעולם הם משרתים אותו ויוצר משרתים הם המלאכי' שמתהווים בכל יום לומר שירה לפניו כמ"ש במדרש איכה ע"פ חדשים לבקרים. ובאמירתם מתבטלים לגמרי דהיינו שחוזר כח גילוי התהוותן למקורו להיות בכח ולא בפועל. וזהו שאמר הכתוב תדשא הארץ דשא פי' הארץ בה' היא הארץ העליונה (עמ"ש ע"פ לא תהיה משכלה ועקרה בארצך) כמו שהארץ הגשמיות