פ ד

ר"פ במדבר ענין וירם קרן לעמו שהוא מ"ש שאו כו' לגולגלתם. ועמ"ש בד"ה כי אתה נרי בענין פי' ארוממך ומ"ש במ"א בענין סלסלה ותרוממך ובענין וצדקה תרומם גוי. ומ"ש ע"פ ואתה הרם את מטך כו') (ועיין עוד מענין הפסוק קדש ישראל בפ' אמור צ"א א' צ"ד א' ק' סע"ב משפטים קכ"ב א' ק"א ב' ק"ח ב' ק"כ ב' קכ"א. בא מ"ב א' שמיני מ"ב א'. בשלח נ"ט א' גבי נאדר בקדש) ראשית תבואת ה' הוא ההתחדשות כי ע"י חכמה תתאה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית מהוה ומחיה מאין ליש מתחלת בריאה עד סוף עשייה אזי להתחדשות זאת ישראל המה בבחי' ראשית לו כי כאשר יש להם עליה על ידי התחדשות מוחין בפנימית רצונו ית' אזי גם מקור כנסת ישראל וכל המלאכים עולים ונכללים בפנימית רצון א"ס ב"ה (ועיין מענין תבואת ה' בפ' ויחי (דרכ"ו ב') פ' האזינו (דף רצ"ז ע"א). וכד נהיר דא חכמה עילאה חכמה דשלמה נהיר כו'. ועיין מה שכתוב במ"א ע"פ המאמר פרשה קרח (דף קע"ו ב') ה"נ קדש תתאה כו' ועיין פרשה פקודי (דף רכ"ה ב') מה ההוא קדש כו'. ובפירוש הרמ"ז שם). ויובן כ"ז על דרך משנ"ת בפ' ויחי בד"ה אסרי לג פן בפי' מה שאנו אומרים בשבת וינוחו בו ישראל מקדשי שמך דהיינו שממשיכים מבחי' אתה קדוש לבחי' שמך קדוש כו' ע"ש. ועמ"ש מזה הענין דישראל מקדשי שמך בביאור ע"פ צאינה וראינה. וזהו המכוון גם כאן בפי' ראשית תבואתה. ועמ"ש עוד מענין זה דהנשמות שרשן מבחי' קדש וענין הירידה בגוף שהיא צורך עלייה בביאור ע"פ כי כארץ תוציא צמחה וע"פ בשלח פרעה דלשם נת' מענין הזריעה והצמיחה מבחי' ראשית תבואתה יעו"ש אבל להפך ח"ו כל אוכליו יאשמו. פי' שאוכל בחי' ישראל שלו דהיינו כח הארת נשמתו המחודש בו בכל יום הוא דוחה אותה ח"ו עד שאינה יכולה להאיר בקרבו דהיינו מחמת כעס. כמאמר רז"ל כל הכועס נשמתו מסתלקת ממנו (וע' בפ' תצוה (דף קפ"ב א') שזהו ענין טורף נפשו באפו ובפ' משפטים (קכ"א ב') גבי ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו) או מחמת תאוות כמ"ש לא יגורך רע או מחמת גסות. בהכל יכול לאכול בחינת ישראל שלו כמ"ש נבלע ישראל פי' שנבלע בחי' ישראל שלו בשבע מדות רעות שהם מכחות* מצרים וכנען. לזאת כתיב כל אוכליו יאשמו יביא אשם כמועל בקדשים שהיה מביא איל ומקריב השמנונית הוא החלב וגם הדם הוא החמימות ע"ג המזבח אזי גם הוא מחוייב לעשות כן ולא סיגופים בלבד אלא מרירות להתמרמר לבו בקרבו כדי שיהיה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. כמ"ש שמנת עבית כשית פי' בשמנונית ובגשמיות שלך כסית אור נשמתך עד שאינה יכולה להאיר ולשלוט בך אך מלת כשית כתיב בשי"ן ג' קוין שיש עוד זכות ג' אבות*. וע' ברבות בחקתי ס"פ ל"ו א"ר אחא ועמ"ש ע"פ שניך כעדר הרחלים. ועפ"ז י"ל עוד בענין יאשמו כי הנה במועל בקדשים כתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו. והחומש הוא אחד מארבעה מן הקרן עד שיהיה הוא וחומשו חמשה כמ"ש בגמ' בב"מ פרק הזהב ובהרמב"ם הלכות מעילה. והענין כמבואר במ"א ע"פ ומספר את רובע ישראל שבבחינת ישראל יש ד' בחי' היינו כמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שהן ג' בחי' מחשבה דבור ומעשה ואף דעשיתיו מרבה בחי' רביעית והוא בחי' רצון עליון שלמעלה מעלה מבחי' מחודומ"ע והוא הנמשך ומתגלה בנפש ע"י מעשה המצות. וד' בחי' אלו הם ממש בחי' ד' אותיות שם הוי' וזהו קדש ישראל להוי'. וכשמעל בקדשים ואכל בחי' ישראל שלו צ"ל תשובה תשוב ה' והוא בחי' עומקא דליבא ממעמקים קראתיך שהיא בחי' חמישית שלמעלה מד' מדרגות הנ"ל שהן בחי' מעלת ומדרגת הצדיקים. והיינו כמ"ש במ"א שהרצון עליון יש לו ב' בחינות הא' המלובש בחכמה שבחי' רצון זה נמשך ע"י תורה ומצות שהן הן רצה"ע ב"ה המלובש בחכמה דאורייתא מחכמה נפקת