פב ב

זה הדבר עצמו שנאמר מאז ומקדם. כמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום כו' ודברת בם כו' שהדברים האלה עצמם שאמר משה באותו יום יהיו אצלך ודברת בם עצמם לפי שע"י בחינת רעותא דליבא נמשך בחינה מה שלמעלה מבחינת עלמין ושם הוא למעלה מן הזמן (ועמ"ש ע"פ קול דודי הנה זה בא וסד"ה והגדת לבנך בענין בעבור זה וסד"ה בחדש השלישי כו' ביום הזה) ושם היה בחינת נבואתו של משה שהוא היה בחינת קדש העליון למעלה מבחינת עלמין ולכן ארז"ל שהיה פרוש מן האשה משא"כ כל הנביאים כו' (וע' מזה בפ' ויצא (דקנ"ב ב') ו במק"מ שם ובפ' בראשית (כ"ב א') וביארו הרמ"ז פ' ואתחנן (דר"ס סע"ב) גבי רב לך כו' וע' בפ' בלק (קפ"ז ב'). ומכ"ז יובן איך שנבואתו היה מבחינת שלמעלה מגדר זמן שבחי' הזמן אין לו יחס רק במדת מלכותו ית' בחי' כדמותנו בחינת עלמא דנוקבא כו' דהיינו כשנעשית מקור לבי"ע ועיין בפ' ויחי (דרמ"ו סע"א וע"ב) ועמ"ש בד"ה יונתי בחגוי הסלע בפי' קומי לך רעיתי. ומשם יובן בתוספת ביאור מש"כ שע"י רעותא דליבא דייקא נמשך שיהיה עסק התורה בבחינת לאמר זה הדבר כו'). איש כי ידור נדר וגו' עד שידור בדבר הנדור. הענין כי הנה נדרים סייג לפרישות. והנה פרישות הוא להיות קדש א"ע במותר לך וכדי להיות מדריגה זו נטועה וקבועה בלבו באמת לאמתו צריך לעשות עצות בנפשו כענין שנתבאר למעלה בענוה שמביאה לידי יראת חטא דהיינו שישפיל עצמו איך הדבר שרוצה לפרוש ממנו כגון הנודר מן הבשר כו' שהבשר וכיוצא בו הוא גבוה ממנו במעלה בשרשו ששרשו גבוה מאד נעלה מבחי' ומדרגות האדם אלא שבשבירת הכלים נפלו למטה מטה מן האדם בדצ"ח אבל מ"מ הרי יש לו יתרון ומעלה שמחיה את האדם והאדם צריך לו והמאכל א"צ להאדם ואי לזאת אינו ראוי להורידו כ"כ בגשמיות להיות נהנה ממנו למלאות תאוות גופו ולהיות בזוללי בשר וסובאי יין כ"א להרחיב דעתו לה', וכן דרך הנודרים לש"ש הוא מפני שרואים ירידתם מן הדבר שנודרים ממנו שהדבר ההוא גורם להם ירידה והטייה מאחרי ה' והיינו אחר שמורידים הדבר ההוא לגשמיות ממילא ממשיך ומוריד גם את הגוף האדם אחריו (ועמ"ש בד"ה בהעלותך את הנרות בענין ע"ה אסור לאכול בשר ואף דהכא מיירי בת"ח. מ"מ נהי דאינו אסור מ"מ שייך שירא שלא ירד ממדרגתו כו') אבל באמת צריך לראות בשרשו איך ששרשו גבוה מאד נעלה. ועי"ז פירש ממנו. ולכן צריך הנודר לומר הרי זה כעולה וכקרבן שהן קודש ודבר הנדור ומופרש בשרשו הגבוה למעלה וכמ"ש כי יפליא לנדור לשון מופלא ומכוסה כאלו נודר בחיי המלך ששרשם הם חיים העליונים מבחינת סוכ"ע (ועיין מענין נדר בזח"ב יתרו צ"א ב' משפטים קט"ו ב' פנחס דר"ה א' ב' ובפרדס ערך נדר ובמא"א אות נו"ן ס"ט רבות ויצא ר"פ ע' כי תשא פמ"ג נשא פ"י ע"פ כי יפליא באיכה בפסוק ישבו לארץ ידמו ובבחיי פ' יתרו) ומשם נשתלשלו כל בחי' אורות המקיפים שבעולמות עליונים וגם למטה באדם התחתון בבחינת הבל ודבור היוצא מהפה כידוע לי"ח (ועמ"ש מזה בד"ה וארשתיך לי). וזהו דבר הנדור שמקדיש הקרבן ואמר ה"ז עולה או שלמים להמשיך בפיו קדושה עליונה מבחי' סוכ"ע מקור כל הקדושות וגם הנדרים שהן קונמות הן הקדש כדאיתא בגמרא (וזהו כענין המבואר בד"ה כה תברכו בפ' נשא בפי' ענין ויקרא האדם שמות כו' להעלותן עי"ז ולקדשן במקורן כו' ע"ש וכעין זה הוא ענין קונמות שמתפיסו בדבר הנדור וקדוש ועי"ז ממשיך בו קדושה עד שהן הקדש. והכח הזה בפה האדם הוא ממש כענין הנ"ל דויקרא האדם שמות כו' ועוד נ' לומר כי הכח הזה הוא מעין ודוגמא הכח דלאמר זה הדבר הנזכר לעיל. שנמשך מבחי' וידבר משה אל ראשי המטות כו'. וזהו שייכות ענין וידבר משה כו' לאמר זה הדבר לפ' נדרים ולכן עכשיו שנתמעטו הלבבות צריך לומר בלי נדר וכמ"ש במ"א):