פג א

לפי שהוא בחי' אורות בכלים ושרשו הוא רק הארה דרך מצחא דא"ק וע"כ יחיה האדם דתיקון ע"י בירורים. שממוצא פי ה' שהם מבחי' יצירה שלמעלה מעשייה. וזהו ענין התורה ומצות שנקראו לחמי. והיינו לפי שכל המצות מעשיות הם בירור בחי' נוגה ששרשו מעולם התהו וממשיך עי"ז רצון העליון שהוא בחי' כתר עליון אשר כלול* ג"כ מכתר דתהו כמבואר לעיל והמשכה זו הוא בבחי' מל' דאצילות [וכמ"ש במ"א ע"פ ומספר את רובע ישראל ע"ש וזהו שוקיו עמודי שש ופי' במדרש רבה (פרשת קדושים פרשת כ"ה). זה העולם שנברא בששת ימי בראשית והיינו כי שוקיו קאי על עוסקי במצות שנקראו תמכין ומעשה המצות הם בדברים שנבראו בששת ימ"ב ור"ל שהם קודמים לבריאת האדם שהוא אחרון למעשה בראשית כנ"ל ועיין מענין שוקיו כו' בפ' מצורע (דנ"ג ע"ב) ובפרשה נשא (דקמ"ג א') ובפ' פנחס דרל"ו א'] וזהו שע"ז יחיה האדם דלעילא מל' דאצילות כנ"ל. וזהו ענין להוסיף אורות באצילות כי באצילות האור מוגבל בכלים וכדי להוסיף צ"ל מלמעלה יותר, ומזה נמשך ג"כ תוספת אורות בגן עדן. שזהו ענין שכר מצוה מצוה שהשכר מצוה נמשך מהמצוה עצמה, שהשכר היא בגן עדן העליון בבריאה נהנין מזיו כו' ואין הנאה והשגה אלא באור הבוקע חוץ להכלים משא"כ כשהכלי מכסהו כו' פי' שבאצילות האור מלובש בכלי שהכלי מסתרת על האור וא"כ מה שנמשך דרך הכלים בג"ע היא רק הארה מצומצמת אכן ע"י שמוסיפים אורות בכלים דאצילות שהם אורות דתהו עי"ז בוקעים האורות את הכלים ונמשך תוספת אור בג"ע כו' (ועמ"ש מזה בפ' שלח ע"פ טובה הארץ בענין פי' ארץ זבת חלב ודבש), וזהו אשר קדשנו במצותיו וצונו ונמשך מזה ג"כ למטה באדם רצון העליון בכל מאדך כי בכל נפשך הוא בחי' ממכ"ע ובכל מאדך בחי' סובב שאינו מוגבל תוך הכלי אלא כלה שארי ולבבי לצאת מן הכלים והיינו ע"י שממשיך רצון העליון שלמעלה מהאצילות ע"י תורה ומצות לכן נמשך בחי' רצון זה גם כן בנפש וזהו לכו לחמו בלחמי. והמשכת רצון העליון זה בנפש זהו ענין וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל. כי הנה מטות הם השבטים ד' דגלים יהודה פני אריה אל הימין כו' והם מבחי' התיקון ובשם אלקינו נדגול. והם בחי' המדות הנמשכים מהבינה ודעת י"ב גבולי אלכסון כו'. וראשי המטות היינו הרצון שלמעלה מהבינה ודעת (ונק' ראש כענין גלגלתא דחפיא על מוחא כו' וכמ"ש במ"א), והוא הנמשך מבחי' משה דעת עליון שהוא יסוד אבא והוא הממשיך בחינת רעותא דליבא כי אבא יונק ממזל השמיני ונוצר אותיות רצון והוא רצון העליון שלפני האצילות כי בחכמה יבנה בית שהוא שרש האצילות כו'. (ועמ"ש מענין נוצר חסד אותיות צנור ואותיות רצון שהוא בחי' משה בפ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם, ועמ"ש ע"פ בשלח פרעה גבי ענין לעושי רצונו עאכ"ו ועיין בזהר פ' יתרו (דפ"ח סע"ב ודפ"ט ריש ע"א) ובמק"מ שם בשם האריז"ל ועמ"ש בביאור ע"פ ועשית ציץ כו'). עוי"ל בענין וידבר משה אל ראשי המטות דהנה איתא ברבות (ס"פ לך לך פמ"ז) גבי כל אלה שבטי ישראל כו' אבל אלו מטות (כלומר חזקים כמטה הזה) כד"א שבועות מטות אומר סלה (בחבקוק סי' ג') ובשה"ש רבה בפסוק הנה מטתו שלשלמה מטותיו ושבטיו כמד"א שבועות מטות. וענין החיזוק היינו כמ"ש במ"א בד"ה ראה אנכי נותן בענין משכיל לאיתן איתן מלשון חיזוק כמו איתן מושבך כו' ע"ש וגם כמ"ש בד"ה צו כו' את קרבני לחמי בענין עצמות גידין שעצמות הוא בבחי' דעת התקועה בחוזק. וזהו ענין שבועות מטות וכדפי' ברבות במדבר ס"פ י"ג שכשם שנשבע הקב"ה לאבות כך נשבע לשבטים. והנה פי' וענין אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם מבואר במ"א בד"ה ביום השמיני עצרת שהוא המשכה מבחי' ימי קדם שלמעלה מהחכמה כו' ע"ש והמשכה זו היא ג"כ להשבטים וכמ"ש בפ' נשא (קל"ד ב') דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין כו' לי"ב