פג ג

היינו שכל המקיפים נמשכים מבינה ובינה הוא חיי המלך [וע' ברע"מ ס"פ יתרו דצ"א ע"ב]. וזהו ענין פרישות מביאה לידי קדושה. וזהו שארז"ל עד שידור בדבר הנדור דווקא. שכמו שהדבר הנדור כמו הקרבן הוא מתעלה ע"י קדושת הפה שהאדם מקדישו שעי"ז ממשיך עליו אור מקיף וזהו לשון מקדיש. כמו הקדושין שהוא המשכת או"מ ועי "ז אח"כ דייקא יחוד, וביאה שהוא בחי' א"פ כו' [ועמ"ש מזה בד"ה וידבר דעשרת הדברות]. כמ"כ המקדיש הקרבן ע"י הפה ממשיך עליו אור מקיף ואח"כ כשמקריבים אותו ונעשה קרבן לה' נמשך בו א"פ ואז הוא מעלה את האדם כנ"ל. וכך בענין הנדר שע"י הדבור שמתפיסו בדבר הנדור דייקא עי"ז ממשיך בו אור מקיף ומתעלה עי"ז כו' זהו ענין הנודרים לשם שמים שע"ז אמרו נדרים סייג לפרישות. ומ"מ עכשיו צריך לומר בלי נדר:

ואשה כי תדור נדר לה' כו' בנעוריה כו'. ואשה היא כנס"י מקור כל נשמות ישראל ולכן טעמו זקף גדול שמורה שהוא ממקום גבוה מאד. כמארז"ל ישראל עלו במחשבה ה' בחכמה יסד ארץ. (ועיין בזהר ר"פ בשלח (דמ"ד א') ע"פ ושם אשה גדולה ובפי' הרמ"ז שם, ועיין ברבות ויצא פ"ע ע"פ הגדולה לאה גדולה במתנותיה כו' ויהודה לעולם תשב כו' יוסף לשעה כו', ועמ"ש סד"ה ויגש אליו יהודה ובד"ה בכ"ה בכסליו בענין ה' קטנה רחל. ועמ"ש בד"ה שיר השירים בענין שכינתא עילאה וזהו ה' גדולה. וזהו ענין כנס"י כמ"ש ע"פ אחת היא יונתי. וזהו ענין זקף גדול. עמ"ש ע"פ וזוקף לכל הכפופים ובד"ה אד' שפתי תפתח בענין וזוקף בשם. אך יש זקף קטן והוא ענין תשובה תתאה תשוב ה' קטנה. ויש זקף גדול ענין תשובה עילאה והוא ע"ד שנתבאר לקמן בד"ה אלה מסעי בענין ואלה מסעיהם למוצאיהם ובד"ה יונתי בחגוי בענין קומי לך. וזהו ביום ההוא אקים את סוכת דוד ועמ"ש בענין צדקה כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול. וע"פ יתקע בשופר גדול ובענין שמו הגדול) ולכן נק' כנס"י אשה כדכתיב ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי (בהושע סי' ב'). וצריך להבין מהו ביום ההוא ולא עכשיו. ועיין מזה בגמרא רפ"ח דפסחים. דהנה שלשה גאולות הן (ועיין בפ' וישלח קס"ט סע"א) גאולה ראשונה בחי' חסד בזכות אברהם גאולה שניה בזכות יצחק ולכן לא היתה גאולה שלימה. גאולה שלישית בזכות יעקב (עיין מזה באלשיך בתהלים סי' כ"ד. שזהו ענין מארז"ל (פ"ח דפסחים דפ"ח א') ע"פ והלכו עמים רבים כו' אל בית אלקי יעקב לא כאברהם שכתוב בו הר בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית כו' ועיין מזה בפ' יתרו (דס"ט סע"ב) ובמק"מ שם. (פקודי רכ"א ב'. רל"ב א' ב') ועמ"ש מענין בית סד"ה השמים כסאי ובד"ה מזמור שיר חנכת הבית, ועמ"ש בד"ה יחיינו מיומים בענין ביום השלישי יקימנו. והוא בחינת יעקב בחיר שבאבות ועמ"ש בד"ה כנשר יעיר כו' ה' בדד ינחנו וכתיב וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב). שהוא בחינת אמת כדכתיב תתן אמת ליעקב, והתורה נק' אמת כדכתיב תורת אמת היתה בפיהו קרוב ה' כו' באמת ואין אמת אלא תורה כמארז"ל ברבות פ' צו פ"ז אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות כמ"ש (בהושע סי' ח') גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. ולהבין למה מדת יעקב נק' אמת וכי מדת אוי"ר מדת אברהם ויצחק אינם אמת ח"ו. גם מהו מדת יעקב באדם. (ועיקר פי' אמת אין ר"ל הפך מן השקר לבד ח"ו אלא היינו כמ"ש וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו דהיינו הפך נהרות המכזבים במשנה פ"ח דפרה שהוא מה שנפסקים לפעמים, וע' בפ' בשלח (מ"ד ב') ע"פ אל תכזב