פד ד

משכנותיך ישראל):

קיצור ואשה כי תדור. ואשה היינו בחי' נוקבא והיינו בנעוריה עד לא קבילת דכר וכמ"ש חסד נעוריך כו' לכתך אחרי בבחינת אחוריים. אהבה בקרירות כאהבת הבן אל האב ועז"נ משכני אחריך נרוצה. הגידה לי שאהבה נפשי. דאל"כ איכה תרעה ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים ע"י אהבת הבן ג"כ אכלתי יערי עם דבשי. שתים שלפניה וק"ש תפלה מיושב. שלמה אהיה כעוטיה בושה והעטופי' ללבן. בחי' לכתך במדבר מם פתוחה. ואזי כי תדור שצ"ל נדרים סייג לפרישות כי אין אשה דרכה לכבש:

אכן ואם היו תהי' לאיש כי הנה יש אהבה גדולה מאהבת הבן שהוא בקרירות כ"א ברשפי אש בחי' אשה ושם אשתו כו' מטרד בת מי זהב. ועמך לא חפצתי רק ואל אישך תשוקתך. והוא נמשך ע"י התורה שניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה ובבחי' זו נאמר ויהיו שניהם ערומים הפך מבחי' כעוטיה. ביום ההוא תקראי אישי. וגאולה זו בזכות יעקב שנק' אמת. והנה זאת הפעם אף עתה כשמלובשת בגשמיות עכ"ז היא עצם מעצמי כו' וכיון שכן והפר את נדרה:

והנה נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. פי' ע"ד לא זז מחבבה עד שקראה בתי זהו הבחי' ראשונה בנעוריה בית אביה. אח"כ לא זז מחבבה עד שקראה אחותי והוא ע"י עסק התורה ואזי הוא בחי' ואם היו תהי' לאיש. כענין אחותי בת אבי היא כו' ותהי לי לאשה והיינו עדיין בחי' אירוסין כי נובלות חכמה שלמעלה תורה. וע' בזח"ג פ' אחרי (דע"ז סע"א) ע"פ ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו כו' חסד הוא והוא ענין יחוד ו"ה ולכן אביה ובעלה מפירין נדריה. אך לא זז מחבבה עד שקראה אמי פרצוף פנימי דנוק' רעותא דלבא בכל מאדך אחת היא יונתי אחת היא לאמה שהיא כבחי' אימא כלה עילאה וזהו ענין נשואין ואם בית אישה. וזהו ביום ההוא תקראי אישי כי ביום ההוא יהיה שבחי' ו"ה יהי' כמו י"ה תרין רעים דלא מתפרשין. אהל בל יצען כו'. א"כ מעלת אישי על בחי' בעלי היינו כמעלת ריעים על דודים. ועיין בזח"א (דרל"ו סע"ב) ע"פ אישה יקימנו להיות ע"ד ויהי בנסוע הארון קומה הוי' עליי' המל'. והיינו כמ"ש בפ' ויקרא (ד"ו סע"א) ע"פ ולא תוסף קום כ"א קוב"ה יוקים לה. ועמ"ש מזה סד"ה כי ההרים ימושו ואזי ג"כ אישה יפירנו ע"ד מ"ש בגמרא סוף נדרים (ד"צ ע"א) שהוא ענין וחפרה הלבנה ובושה החמה (בישעי' כ"ד כ"ג). וכדפי' בת"ז (תיקון ח') דא ס"מ ונוק' וכ"כ סוף תיקון ס"ט. והיינו כמ"ש ה' הפיר כו' אכן ברבות (במדבר פ"ב דרי"ב ע"ב) ולמה נמשלו בכוכבים ולא בחמה ולבנה אלא אברהם נמשל בחמה יצחק בלבנה ויעקב בכוכבים לע"ל החמה והלבנה בושים שנאמר וחפרה הלבנה כו' והכוכבים אינם בושים כו' שנאמר לא עתה יבוש יעקב כו'. ופרש"י סוף נדרים שם משום שלע"ל נאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה כו' דבההיא שעתא חפרה נהורא דלבנה דהשתא. ועמ"ש במ"א בענין זה דדוקא הכוכבים אין להם בושה לפי שהם נראים קטנים מאד היינו כמו שלמעלה היש ולמטה כולא כלא חשיב. משא"כ בחי' חמה ולבנה שמהם נמשך שיהי' היש ודבר נפרד כו'. וזהו אישה יפירנו וחפרה הלבנה דעכשיו וענין ואישה יקימנו מה שיהי' אור הלבנה דלע"ל כאור החמה כו' שבעתים כו' וגם כמ"ש ביום השלישי יקימנו ועיין ברבות וירא פנ"ו:

ושמע אביה את נדרה. להבין ענין דקדוקי סופרים שאנו רואים כמעט שכל התלמוד מלא מהלכות וחומרו' שהחמירו חז"ל והוסיפו כמה גדרים וסייגים לתורה שבכתב. והענין מובן כמ"ש רז"ל ע"פ כי טובים