צב א

שהוא מבחי' חכמה וירא ראשית לו כתב חותמו של הקב"ה אמת שהוא גילוי אור א"ס שבחכמה. והמשיך זה למטה להיות בהם כח לעלות אל ה' ממטה למעלה כי א"א היה להם להתעלות תחלה בעצמן כי אלמלא עוזרו כו'. וזהו כענין ברכת המצות שהוא המשכת אתעדל"ע שיוכל להעלות הדבר גשמי שבו נעשה המצוה כו'. וכנזכר לעיל בפי' א"ת מ"ה אלא מאה שע"י המאה ברכות נמשך כח להיות בחי' מ"ה וביטול ועיין בפע"ח שער הברכות שם דגבי העלאה שע"י ברכת המצות הוא ג"כ ע"י שם מ"ב. וכך עד"ז ענין ויכתוב משה כו' דגבי מ"ב מסעות הוא המשכת אתעדל"ע שעי"ז יהיה ההעלאה. וכן עכשיו המשכה זו הוא על ידי עסק התורה וכמ"ש ותורה אור שהיא המאירה נפש האדם בחינת אתעדל"ע שיהיה בה כח לעלות באתעדל"ת (וכמ"ש ע"פ ואתחנן כו' ועיין בפ' תצוה בד"ה ועשית ציץ כו' פתוחי חותם כו'). ולכן ארז"ל (בפתיחתא דמדרש איכה) ע"פ ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו כו' המאור שבה היה מחזירן למוטב. והנה תחלה אמר ויכתוב מוצאיהם למסעיהם מוצאיהם היינו מקור נשמות ישראל כענין שנאמר וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. והוא למעלה מבחי' מחשבה כי אע"פ שאמרו דישראל עלו במחשבה היינו ששם עלו עצמיות נשמות ישראל. אבל מקורן ושרשן הוא למעלה יותר בבחי' בעל המחשבה בעל הרצון ומשם המשיך הארה כדי להיות להם כח לעלות ממטה למעלה. וזהו למסעיהם ר"ל הנסיעה וההעלאה שממטה. ע"פ ה' פי' שהעליה הוא למעלה מבחי' פי ה' שהוא ממכ"ע ברוח פיו כל צבאם ואח"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם ר"ל זוהי העליה עד מוצאיהם ממטה למעלה:

ביאור על זה הנה גבי המסעות כתיב ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך כו'. וצ"ל ענין המסעות שהיו עד מתן תורה שלא היה עדיין הארון. אך הענין כי המסעות הראשונות היו במדבר הקרוב לישוב ולכן היו יכולים להכניעו משה רבינו ע"ה וישראל בעצמם הגם שלא היה עדיין הארון עמהם משא"כ המסעות שאח"כ בתוך המדבר הרחוק מישוב היה צריך כדי להכניעו גם לארון דייקא וזהו ויהי בנסוע הארון כו'. וכן הענין ג"כ למעלה כי הנה נוגה היא הממוצע בין הקדושה ובין קליפות הטמאות כי היא כלולה מטוב ורע והוא מ"ש במרכבת יחזקאל רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב שאחר ק"נ מתחיל השתלשלות שלש קליפות הנ"ל שע"י ק"נ נמשך להם יניקה מהקדושה. ולכן לא כולם שוים שהקרוב לנוגה יותר אין הרע בו בתוקף כ"כ כמו בהרחוק מנוגה (וז"ש גבי עמלק ואחריתו עדי אובד וכמשנ"ת בד"ה חייב אינש לבסומי בפורי' ע"ש וזהו דלפעמים אמר שטן ופנינה לש"ש נתכוונו ובמ"א אמרו נתן עיניו במקדש ראשון כו' וכמ"ש במ"א). ולכן אותן המסעות שהיו במדבר הסמוך לישוב היינו התחלת השתלשלות קליפות הטמאות הקרובים עדיין לנוגה ע"כ היו יכולים ס"ר נש"י ומשה ואהרן להכניעם גם קודם מ"ת ע"י שבעה מצות שנצטוו במרה שמירת שבת וכבוד אב ואם וכמו שנא' בהם בדברות האחרונות כאשר צוך ה' אלקיך ופירש"י דכאשר צוך היינו במרה. אבל המסעות שנסעו אח"כ בתוך המדבר הרחוק מישוב ששם מדור הקליפות הרחוקים מנוגה שהם תוקף הרע היה צריך כדי להכניעם ע"י בנסוע הארון ויאמר משה כו'. וכל עיקר הכוונה בענין המסעות במדבר הוא להכניע אותו לפי שהוא מקור הקליפות לעומת בחי' ירושלים בקדושה (ועיין בזהר תרומה קנ"ז א' תצוה קפ"ד א' ב' ובע"ח שער הארת המוחין זו"נ פ"ה) והוא סימן לדורות שעי"ז יוכל כל אחד מישראל לעבוד את ה'