צב ג

ועמ"ש ע"ז בפרדס שער שלשים פ"ז. ועיין עוד בזהר פ' אחרי (דע"ח א') וברע"מ פרשת בהר (דק"ח ע"ב) ובהרמ"ז ר"פ תצא ובפ' בראשית (דף ד' ע"א)). והנה המסעות היה בכל אחד מהם חנייה אחר כך והוא המשכות האור למטה להכניע הקליפות אך כדי שיהיה ההמשכה ממקום עליון מאד שעי"ז יוכנעו לזאת היה תחלה ההעלאה וכן בשם מ"ב שש כנפים כו' (ובשתים יעופף ובשתים דוקא העלאה והמשכה וזהו ג"כ ענין לוים וכהנים ובד"ה לבאר ענין המסעות נתבאר בענין קומה הוי' ויפוצו אויביך כו' שגם ע"י ההעלאה היה הכנעת הקליפות ע"ש):

ב והנה מבואר בפנים דענין מוצאיהם למסעיהם ומסעיהם למוצאיהם יש להבין מענין ברכת המצות, דהנה כמו שבמסעות היה נסיעה וחנייה כך במעשה המצוה יש ג"כ העלאה והמשכה והיינו שהמשכת אור א"ס ב"ה שנמשך ע"י מעשה המצוה כמו טלית וציצית המשכת המקיף ובחי' ל"ב נתיבות חכמה ובתפילין המשכת מוחין. הנה המשכה זו הוא ע"י בירור ק"נ שהקלף דתפילין והצמר דציצית נלקחו מק"נ וע"י קיום המצוה מבררים ק"נ ומעלים הניצוצים לשרשן. והנה כדי שיהיה בירור והעלאה זו צ"ל תחלה המשכה מלמעלה כי אלמלא עוזרו כו' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת וזהו ענין ברכת המצות שהוא המשכת המקיף היינו הארת סוכ"ע שהוא המעלה ומגביה כו' (ועמ"ש במ"א בפ' מקץ בד"ה המגביהי לשבת כו' שכל בחי' מקיף הוא המעלה למעלה) ולכן הברכות על המצות הם מדרבנן שהם המשכת מקיפים וע"ז ארז"ל ערבים עלי ד"ס עלי דוקא שהוא בחי' מקיף כו' וכמ"ש במ"א (בפ' שמות). וזהו ענין מארז"ל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן דלכאורה הל"ל כפשוטו קודם לעשייתן. ולמה אמרו לשון עובר ונצרכו אח"כ להוכיח דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא אלא כי עובר לעשייתן הפי' שהוא בחי' מקיף למעשה המצוה המעלה העשייה (וכענין מ"ש נחלה עבר על נפשנו עמ"ש מזה סד"ה להבין ענין הפסוק מי אל כמוך, וכענין פי' עובר לסוחר באד"ר (קכ"ח ב') ועיין בספר קול ברמה שם מלשון סחור סחור כו' וכענין ויעבור ה' על פניו כו', ועיין בזהר פ' לך לך דע"ט ע"ב). וזהו ג"כ ענין ההפרש בין ההמשכה שבתחלה לעורר המ"ן ובין המשכת מ"ד שנמשך אח"כ ע"י העלאת המ"ן, שההמשכה ההיא שאח"כ מאיר ומתגלה בבחי' פנימית משא"כ ההמשכה שבתחלה מאיר רק בבחינת מקיף וחיצוניות וכמו וימינו תחבקני שמחבקה בחיצוניותה ועי"ז אשה מזרעת ומעלה מ"ן ועי"ז נמשך אח"כ מ"ד טפת דכר בפנימיותה להיות מזה הולדה וגם ע"י שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר לפי שהמשכת מ"ד ואתעדל"ע הנמשך ע"י קדימת האתעדל"ת הוא מבחי' גבוה יותר מהאתעדל"ע שבתחלה. וכ"ז מבואר בענין ברכת המצות שהברכה יש בה לשון נוכח ברוך אתה כו' והוא ההמשכה לעורר המ"ן ואח"כ לשון נסתר אשר קדשנו במצותיו שלשון נסתר מורה על בחי' גבוה יותר כענין הוא עשנו והיינו ההעלאת מ"ן של מעשה המצוה שעולה למעלה מעלה וכמ"ש בענין עלי באר כו' אח"כ וצונו הוא ענין המשכת מ"ד שנמשך אח"כ ע"י העלאת המ"ן כי וצונו לשון צוותא והתחברות שנמשך המ"ד בבחי' פנימיות כו' (וכמ"ש בלק"ת פ' בראשית בסוף ההקדמה לטעמי מצות שע"י המצוה נעשה יחוד זו"נ). וכ מ"כ הוא ג"כ בענין הקרבנות שהן בחי' העלאת מ"ן מנפש הבהמית שבנוגה כו' ועי"ז נמשכים ויורדים מ"ד (עיין באגה"ק בד"ה למה נסמכה). אך ג"כ כדי שיהיה העלאת מ"ן הוא ע"י הכהן המקריב שהוא חסד עליון הנמשך להעלות המ"ן כו'. וענין ההפרש בין תורה למצות שארז"ל ויתר הקב"ה כו' ולא ויתר על ביטול תורה שהתורה היא בחי' אברים הפנימים שבהם תולה עיקר החיות ונקיבתם במשהו. והמצות רמ"ח אברים דמלכא הם בחי' אברים החיצונים. הענין הוא כי יש למעלה אורות וכלים והנה התורה שהיא בחי' חכמה ושכל היינו שהיא