צג ג

הנמצאים לא נמצאו אלא מאמתת המצאו דייקא. וכנ"ל דפי' אמת היינושאין טובו והשפעתו פוסק לעולם ולא יכזבו מימיו ח"ו. וכן מבואר בזהר באריכות שם (דקל"ג ב') וכל טיבו לא פסיק כו' וכדכתיב באור פני מלך חיים, רק הכוונה שההשפעה והאור נמשך שלא ע"ד ההשפעה הנמשכת מבחי' מדות שהעולמות תופסים מקום עד ששייך שם מדות אלו, אלא שבאות כל הטוב והאור שלא ע"י בחי' התפעלות המדות כלל, וזהו ענין באור פני מלך חיים וזהו ענין דבחי' אמת היינו לא שניתי שאין שום שינוי והתפעלות כו' והוא מקור הטוב דכל טיבו לא פסק כו' והגם שבאמת גם המדות דאצילות אינן כלל מערך וסוג המדות דבי"ע ואין המדה בחי' התפעלות ושינוי ח"ו וכמ"ש באג"ה ד"ה להבין משל ומליצה בשם המגיד נ"ע בפי' מ"ש אברהם ואנכי עפר ואפר כו' ע"ש. ועמ"ש מזה בפ' יתרו בדרוש הראשון שע"פ זכור את יום השבת כו' ועמ"ש במ"א בד"ה פתח אליהו בפ' וירא שהשתלשלות המדות דבי"ע ממדות דאצילות הוא ע"ד משארז"ל אין לך כל עשב כו' ע"ש וכ"ש וק"ו המדות שלמעלה מהאצילות שגבהו דרכיהן למעלה מעלה מהמדות דאצילות וכמ"ש במ"א ע"פ ה' יחתו מריביו. אך עכ"ז לגבי אמתת אור א"ס ב"ה בעצמו לא שייך כלל גם מהות מדות שלמעלה מהאצי' כנ"ל והמשכת הי"ג מדות הוא ע"י בחי' שערות כו' כנ"ל וזהו הטוב כי לא כלו רחמיך שבחינת ובטובו הוא עדיין למעלה מהמדות הנק' כי לא כלו רחמיך שהן יג"מ אלא שמבחי' ובטובו נמשכים היג"מ להיות כי לא כלו רחמיך ופי' כי לא כלו היינו כמ"ש באדרא (דקל"ג ע"ב) דחסד דעתיק הוא חסד דקשוט דהיינו חסד של אמת ופי' תלמידי האריז"ל שאינו נפסק לעולם כו'. ואפשר ג"כ הפי' שתיקון ואמת עם היותו למעלה מהמדות אעפ"כ מאיר ג"כ הארתו בכל המדות וכמ"ש חסד ואמת נפגשו וזהו ענין כתפוח בעצי היער כנ"ל ולכן נקרא החסד חסד דקשוט חסד של אמת ממש). וזהו ענין חותמו של הקב"ה אמת כי הנה עיקר בחי' אמת היינו כשמשיג החכמה ויודע שכן הוא משא"כ כשהיא עדיין בבחי' העלם ועין לא ראתה הרי אין ידוע האמת, ולכן חכמה סתימאה עצמה כמו שהיא נעלמת ולא שכיח ולא אתפתח אין שייך לקרותה עדיין אמת עד שנמשך ממנה הארה וגילוי בבחי' תרין תפוחין שהוא בחי' אור פני מלך. וע"כ נק' חותמו כמו חותם האדם שהוא רק בחי' עשייה. וכך עד"מ ההארה שבפנים היא כמו עשייה לגבי עצם החכמה שבמוח האדם שממנה תאיר פניו. אלא שמ"מ הרי החותם הוא קיום על כל דבר והכל הולך אחר החיתום. וכמ"כ למעלה בחי' הארת פנים נמשך מכח עצמיות הח"ס כנ"ל במשל לכן הגם שנחשב בחי' עשייה לגבי מהות ועצמיות הח"ס מ"מ זהו קיום הכל וזהו ענין וחתמנו בספר החיים וחתמנו בספר פרנסה כו' כי באור פני מלך חיים:

ה והנה כתיב תתן אמת ליעקב פי' יעקב הוא ז"א ובו הוא עיקר בחי' אמת כי היג"מ אל רחום כו' ואמת כו' שאמר משה היינו שהמשיך היג"מ מא"א לז"א להיות גם בו י"ג מדות (כמ"ש באדרא דנשא דקל"א ע"ב ודקל"ח ע"א) ואז נק' ואמת. והגם שהאמת הוא למעלה בעתיקא ושם דייקא מקור האמת וכנ"ל אך אינו בגילוי עדיין אבל כשנמשך בז"א הוא מתגלה ואז שייך לקרותו ואמת שאז נודע האמת, וזהו ענין אסתכלותא דז"א בפנים דא"א ועי"ז מקבל ק"נ ור"כ נהורין כו' (וע"ש בפ' נשא (קל"א א') מתרי תפוחין כו' נהירין אנפוי דז"א וכ"ה דקל"ג ב' ודקל"ו ב' נהירין אנפוהי כו' ועיין (דקל"ה סע"ב) ואריכין כו' בגין דאשגח כו' והיינו שז"א נמשך לו ק"נ מהש"ע נהורין שבפנים דא"א וע"כ נק' זעיר לפי שנשאר אר"ך אורות מהש"ע נהורין שלא נמשכו בו אכן לפעמים משפיע לו א"א כל הש"ע נהורין וזהו ואריכין כו' וע' בע"ח סוף שער א"א ועיין באדר"ז דרפ"ח ב'). ועוד יש דברים בגו והוא כי מז"א נמשך ג"כ למל' שהיא מקור דבי"ע הארת פנים