צד ד

הנשמות שהוא התגברות וגילוי אור האצי' בבריאה. וזהו כענין וירד הגבול ומחה על כתף ים כו' ולכן נחלק הים לי"ב גזרים דוקא שהוא להיות התחברות וגילוי י"ב גבולי אלכסון שבאצילות בי"ב שבטים י"ב גבולי אלכסון שבבריאה וזהו ששם עלו שבטים כו'. ושיהיה התחברות זו הוא בעתיקא תליא וזהו וירד הגבול כו' מקדם לעין ועי"ז ומחה על כו'. וכן קי"ס ע"י רוח קדים כו' ואחר שנמשך הגילוי בנשמות ע"י קי"ס אזי כדי שיומשך הכח לבירור ק"נ שהוא התהפכות נה"ב היה ענין שנכרתו מי הירדן. וישראל עברו בתוכו ביבשה:

ואופן אחר י"ל בפי' וירד הגבול והוא ע"ד מ"ש במ"א בפי' וכל גבולך לאבני חפץ, דגבולך הם ל"ב נתיבות החכמה והוא התורה שהיא גבולות חכמתו ית' וירדו ונתלבשו בדברים גשמיים כי כל התורה היא בשיעורים וגבולים כו' וע"י המשכות ל"ב נתיבות החכמה במדות יומשך להיות אבני חפץ שגם לב האבן תהיה חפיצה ושוקקה לדבקה בו ית' כו' ע"ש. והטעם שנק' ל"ב נתיבות החכמה ג"כ בשם גבולך הוא כי ל"ב נתיבות הם ל"ב אלקים שבמעשה בראשית כמ"ש בפרדס בשער הנתיבות ושם אלקים הוא בחי' צמצום ודין כי צ"ל כמה צמצומים עד שיוכל להיות התפשטות החיות בעולמות. ואפילו להיות התהוות החכמה הוא ג"כ ע"י גבורות וצמצומים מבחי' שערות כו' ולכן נק' המשכות הל"ב נתיבות בשם גבול שהוא בחי' צמצומים וגבולים דל"ב אלקים ושרש בחי' גבולים אלו נמשכו מקו המדה. והנה מבואר ג"כ במ"א (בפ' בשלח ע"פ לסוסתי) בענין את השמים ואת הארץ אני מלא דהיינו מהותו ועצמותו ית' שהוא פי' אני אך איך יוכל להתלבש בעולם הגשמי זהו ע"י שמלא כל הארץ כבודו ואין כבוד אלא תורה כבוד בגימט' ל"ב והם ל"ב נתיבות החכמה והיא חכמת התורה ועי"ז יוכל להיות את השמים ואת הארץ אני מלא ממש ע"י התלבשותו באותיות התורה כו' ע"ש. א"כ מובן ד אע"פ של"ב נתיבות החכמה נק' בשם גבולות שהם בחי' גבולות חכמתו ית' שנתלבשה בשיעורים וגבולים של התורה עכ"ז מלובש בהם מהו"ע ית' בחי' אני ממש (ועיין פ' שמות בד"ה לבך יהגה אימה איה סופר כו' ובפ' מקץ בביאור דמזוזה מימין). ועפ"ז י"ל גם כאן בפי' וירד הגבול וא"ש לשון וירד כי ל"ב נתיבות החכמה ירדו ונשפלו למטה בדברים גשמיים פיאה וביכורים תרומות ומעשרות. ושייך ג"כ לגבולות ארץ ישראל. כי הרי רוב המצות תלוין בארץ. ולכן התפלל משה תקט"ו תפלות ליכנס לארץ כדי לקיים מצות התלויות בה. ועוד שהל"ב נתיבות נמשכים מח"ע עד המלכות שהיא חכמה תתאה ונק' ג"כ ל"ב כמ"ש בפרדס שער הנתיבות פ"א. וזהו פי' ברוך כבוד הוי' שהיא המל' הנק' ג"כ כבוד ממקומו הוא בחי' ח"ע. והמל' היא הנק' א"י לכן שפיר שייך וירד הגבול גבי גבולות א"י. וזהו וירד הגבול וכו' מקדם לעין. שהיא למעלה מבחי' עין. כי עין הוא שורש עולם הנקודים והוא בחי' חכמה. אבל הגבולים ול"ב נתיבות שבתורה אע"פ דאורייתא מחכמה נפקת. היינו נפקת דייקא שהתגלותה בבחי' גבולים ושיעורים הוא מהחכמה אכן שרשה למעלה מהחכמה כי תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור שבכתר וזהו בחי' מקדם לעין. וכתר הוא בחי' עקודים שלמעלה מבחי' נקודים כו' והוא הממשיך ומחבר הארת המאציל א"ס ב"ה לנאצלים לכן ע"י מכה"כ ואין כבוד אלא תורה נמשך בחי' אני מלא אני ממש כנ"ל והיינו ממש וירד הגבול וכו' מקדם לעין שהוא בחי' קדמון לכל הקדומים:

ועוי"ל בפי' מקדם לעין כי עין הוא חיצוניות החכמה לבד כמ"ש במ"א בביאור הרע"מ פ' תשא גבי מחצית השקל כו' אבל ל"ב נתיבות הן המשכות עצמיות ח"ע וע"ז נאמר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה וע' בפרדס שער הנתיבות רפ"ג. ופי' וירד הגבול כו' ומחה על כתף ים כנרת שהוא בחי' אהבה בתענוגים היינו שגילוי אה"ר