צה א

זו הוא ע"י עסק התורה וע"ז נאמר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כו' וכמ"ש במ"א ע"פ חכלילי עינים וע"פ ויקהל משה וע"פ מי מנה עפר יעקב. ולכן ע"י המשכת ל"ב נתיבות החכמה שבתורה שע"ז נאמר וירד הגבול כנ"ל עי"ז ומחה כו' ים כנרת כו' שיבוא לבחי' אהבה רבה מתוק ככנור כו'. והוא ענין ה' אורי נהיר בנר. שהנשמה נק' ג"כ נר כמ"ש נר הוי' נשמת אדם והוי' אורי הוא ע"י עסק התורה שנאמר ותורה אור שעי"ז נהיר בנר ונמשך בחי' אה"ר מתוק ככנור כנ"ל. ואח"כ וירד הגבול הירדנה שהוא בחי' ק"נ והיינו כי ע"י התורה נמשך ג"כ כח בירור נה"ב וכנ"ל בפי' וכל גבולך לאבני חפץ שגם לב האבן תהיה חפיצה ושוקקה לדבקה בו ית' וע' בפ' יתרו בד"ה בחדש השלישי מענין שנק' התורה עוז ותושי' ע"ש שנותנת כח בנה"א ומתשת כח נה"ב כו'. אך הנה באמת שני האופנים שבפי' וירד הגבול עולים בקנה אחדשע"י עסק התורה שהם בחי' ל"ב נתיבות החכמה עי"ז נמשכי' ומתגלים ג"כ המדות עליונות שהם שרש י"ב גבולי אלכסון כו' (וע' עוד מענין ירדן בזהר שלח דקס"ו ע"א ושם פי' ירדן בע"א וכמ"ש מזה בביאור ע"פ אלה מסעי. בפי' ירדן יריחו):

ביאור עוד לענין מוצאיהם למסעיהם ומסעיהם למוצאיהם. הנה א"ק נקרא אדם דבריאה ועקודים נקודים או ע"י וא"א נקרא אדם דיצירה. וכללות האצילות נקרא אדם דעשייה. ובחי' אצילות אינו אלא בחי' אור אין סוף כו' [ר"ל מאחר שבדרך כללות העולמות נקרא גם א"ק שלמעלה מעלה מהאצילות בשם בריאה. א"כ מהו הבחי' שבכללות העולמות הנקרא אצילות מה שלמעלה מבחי' הבריאה דכללות שהוא א"ק וע"ז אמר שבחי' אצילות ההוא זהו בחי' אור א"ס. והענין הוא שאצילות הוא מלשון ויאצל כו' שאינו רק מההעלם אל הגילוי משא"כ בריאה התחדשות יש מאין וכמ"ש מזה בביאור ע"פ ואלה המשפטים. ולכן המשכת והתגלות הקו מאור א"ס זהו אצילות מההעלם אל הגילוי שמתחלה היה האור כלול במאור דהיינו מארז"ל עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד וכמו זיו השמש כשהוא כלול בתוך גוף השמש עד"מ. ואח"כ נאצל ונמשך להיות גילוי הזיו. זהו המשכה מההעלם אל הגילוי ולכן נק' אצילות*, ועמ"ש מענין אצילות בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י גבי צמצם שכינתו כו' משא"כ א"ק שהוא כולל ע"ס נקרא בריאה יש מאין. ועמ"ש מזה בביאור ע"פ את שבתותי תשמרו]. וביאור הענין הנה נודע ג"כ דבדרך כלל א"ק ואבי"ע הן שם הוי' אחת שהוא בחי' עשר ספירות היינו יו"ד הוא חכמה והוא בחי' עולם האצילות, ה' הוא בחי' בינה והיא בחי' בריאה. ו' ו"ק יצירה. ה' אחרונה מלכות והיא בחי' עשייה. ובחי' כתר דכללות הוא א"ק ונקרא קוצו של יו"ד והוא כולל כולם כמ"ש בשע"ק ח"ג שער א' ובע"ח שער מ"א פ"ד, ופי' הדבר הוא כי הנה אור א"ס ב"ה כשמו כן הוא אין לו תחלה ותכלה והיה יכול להתהוות ממנו ספירות לאין קץ ותכלית. ואעפ"כ הרי לא נתהוו רק עשר ספירות. והיינו משום שכך עלה ברצונו להיות רק עשר ספירות ובחי' רצון העליון זה של א"ס ב"ה להיות התהוות ע"ס נקרא א"ק, וכנודע מענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם דכאשר עלה ברצונו להוות ולהאציל י"ס מיד נתהוו והן כלולות ברצון העליון הזה וכמ"ש מזה בביאור ע"פ יונתי. וז"ש בע"ח ושע"ק הנ"ל דא"ק שהוא הכתר כולל כל העולמות אבי"ע שהן ע"ס חכמה אצילות כו' עד מל' עשייה וא"ק שהוא הכתר כולל כולם והיינו להיות כי א"ק שהוא הכתר היינו רצון עליון מה שעלה ברצונו להוות ע"ס, ומאחר דכי לא מחשבותי מחשבותיכם שע"י שעלה ברצונו מיד נתהוו א"כ זהו הענין שא"ק שהוא הכתר כולל כל הע"ס בו. ואחר כך נתהוו להיות י"ס ממש בגילוי ואז יכול להיות מהם השפעה משא"כ בעוד שהם כלולות בא"ק ברצון העליון לא היה אפשר להיות מהם השפעה כו' [כי שם הם