צה ג

צמצום ומקום פנוי בתחלה. זהו כענין בחי' אצילות שנעשה עתיק לבריאה, דכמו שמל' דאצילות שנעשית עתיק לבריאה דבי"ע ממש היינו שבוקעת המסך שבין אצי' לבריאה ויורדת ומתלבשת בג"ר דא"א דבריאה כמ"ש בע"ח שער סדר אבי"ע (שמ"ז פ"א). כך עד"ז למעלה שלהיות התהוות הע"ס מא"ס ב"ה הי' צ"ל צמצום ומקום פנוי שהוא צמצום עצום יותר לאין קץ מבחינת פרסא ומסך כמ"ש במ"א. והקו בוקע הצמצום ומאיר בא"ק כו' וזהו ענין אז יבקע כשחר אורך ומ"מ הוא קו וחוט והארה בעלמא. ועיין בעמ"ה ש"א פנ"ה נ"ו דפי' בענין חוט הא"ס שהוא הבחי' הי"א שאינו במנין ע"ס דהיינו אפילו בע"ס היותר עליונות כו' וע"ז אמרו עשר ולא אחד עשר אנת הוא חד ולא בחושבן. (ועמ"ש מזה במ"א בד"ה פתח אליהו בפ' וירא). אמנם בחי' סוכ"ע דהיינו גילוי אור א"ס שלמעלה מבחינת קו זהו בחי' אצילות העליון ממש גילוי ההעלם שלמעלה מהצמצום, ועמ"ש מזה בביאור ע"פ ראיתי והנה מנורת זהב ואפשר שזה נכלל במ"ש האריז"ל שלעתיד יהיה גילוי פנימית עתיק כו'], ולכן מבואר בע"ח שרגלי א"ק מסתיימים בתחתית העשייה. כי בבחי' הרצון נכלל הכל גם התהוות הסוף מעשה כו' וכמ"ש מזה בביאור ע"פ יונתי הנ"ל:

ועתה יובן ענין המ"ב מסעות שהיה בהם ב' בחינות נסיעה וחנייה כמ"ש ויהי בנסוע כו' ובנחה יאמר כו' שהם העלאה והמשכה. ומבואר לקמן בפי' מוצאיהם למסעיהם שההמשכה היא מא"ק. ולכן היה בהם ב' בחי' נסיעה וחנייה כי א"א להיות המשכה מא"ק בעולמות אלא בבחי' מטי ולא מטי. דהיינו מיד כשנמשך חוזר ומתעלה. והיינו לפי שההמשכה היא ממקום גבוה מאד נעלה שהוא בחי' א"ק. ע"כ משם מוכרח להיות ההמשכה בבחי' מטי ולא מטי וכמ"ש בע"ח שער מטי ולא מטי. דהיינו שא"א להיות המשכה זו בבחי' מטי להתלבש בכלים ממש בבחי' גילוי גמור אלא מיד שנמשך בחי' מטי אז מיד מסתלק ונעשה בחי' ולא מטי. כי אין כלי מספיקו. (וזהו מ"ש באדר"ז (דרפ"ח ע"ב) גבי רדל"א ועל האי אקרי ברח לך אל מקומך. והחיות רצוא ושוב. דהיינו שגם כשנמשך מיד מסתלק אל מקומו. והנה לכאורה זהו קרוב לענין מקיף החוזר שמתחלה נכנס בבחי' א"פ ומחמת שאין הכלי יכולה להכילו מסתלק ונעשה בבחי' מקיף כו' ומ"מ לא דמי ממש כי שם נסתלק לגמרי מהכלי להיות רק בחי' מקיף כו' משא"כ בחי' מטי ולא מטי. שגם אחר לא מטי נמשך בחי' מטי כו', וז"ל הע"ח שער הנ"ל פ"א אין כח בכלי הזה לסבול האור אם לא בהיותו מטי ולא מטי עכ"ל הרי שעכ"פ עי"ז יכולה הכלי לסבול האור). אמנם עיקר הנסיעה היתה העלאה ממטה למעלה ולכן היו הלוים נושאים את המשכן כי העלייה הוא ע"י גבורות (וג' לוים גרשון קהת ומררי הם ג' ידות דשם מ"ב שעל ידם הוא ההעלאה וענין ג' ידות אלו בנפש האדם שבהם הוא נשיאת הנפש לה' מבואר במ"א בדרוש פורים המתחיל חייב אינש כו' בפי' כי יד על כס י"ה. וגם יובן ע"ד מ"ש בענין מדרגת ג' בחי' הלוים גרשון קהת ומררי סד"ה וידבר כו' דבמדבר סיני). ולכן היו הלוים ג"כ שומרים המקדש בכ"א מקומות שעיקר השמירה מהקליפות. והזר הקרב יומת כו' (כמ"ש מענין והזר הקרב ברע"מ פ' שופטים (דרע"ד ב') ובפ' תצא (דרפ"ב ב') וע' עוד מזה בזח"א בראשית (ל"א א') ח"ב משפטים (קי"ז ב') ברע"מ ח"ג צו (ל"ג סע"ב) וע' עוד בפי' הרמ"ז בזהר משפטים (דצ"ה ע"ב) בענין לאיש זר). אך גם העלאה זו א"א להיות כ"א ע"י המשכה תחלה מלמעלה וזהו ע"י הכהנים ולכן לא היו הלוים מתחילים בעבודתם כ"א ע"י הכהנים כמ"ש ושמו איש איש על עבודתו כו'. ועמ"ש ג"כ מענין זה סד"ה וידבר דבמדבר סיני הנ"ל. וזהו ענין הקרבנות שהיו הכהנים מקריבים ב' כבשים תמידים ליום כי הנה מג"ר דא"ק אי