צה ד

אפשר להיות שום המשכה. רק מז"ת (ועיין בע"ח שער עגולים ויושר ענף ה'). וזהו ע" י הכבשים כי והכשבים הפריד יעקב. יעקב הוא בחי' ז"ת כמ"ש בלק"ת ס"פ ויצא. והמשיך את בחי' הכשבים למטה דהיינו שיומשכו משרשן שבבחי' ז"ת דא"א וגם בחי' שער רישיה כעמר נקא הוא המדות עליונות ושרשן מז"ת דעתיק המתלבשים בא"א ונעשים שם ז' תיקונים דרישא כו' כמ"ש בלק"ת שם. ומשם המשיכם יעקב למטה גם לעולם הפירוד כדי להיות גם למטה בעולם הפירוד ביטול היש כו'. (ומבואר במ"א ענין תנופת שתי הכבשים בחג השבועות היינו העלאת המדות דאצי' לשרשן ומקורן בז"ת דא"א ע"ש באריכות). ועד"ז יובן ג"כ ענין מ"ב מסעות. שהם בחי' ז' מדות כל מדה כלולה מששה, שכולם מתעלות עד מקורם הראשון שהוא בחינת א"ק כנ"ל, שמקור ההמשכה וכל ההשתלשלות הוא מז"ת דא"ק כו' וכמשל האש שעולה למעלה עד מקום האפשרי. ומה שספירת העומר שהם ג"כ נגד ז' מדות הם מ"ט ימים הוא מפני שספירת העומר הוא המשכה מלמעלה למטה לכן גם המלכיות של ז' המדות נמנים משא"כ בשם מ"ב שהוא בחי' העלאה אין שייך בכל מדה רק ששה בחי' ולא בחי' השביעית שהיא בחי' ההתגלות למטה, (וזהו ענין בכל מאדך כי בפ' ראשונה דק"ש שבה נאמר בכל מאדך הוא בחי' שם מ"ב ועמ"ש מענין זה בד"ה מקושש עצים כו'). ומה גם שהעלאה זו הוא עד מקורם הראשון בא"ק והרי כשהם כלולות בא"ק שהוא הרצון העליון הם שם בבחי' ביטול עד שלא שייך מהם השפעה והתגלות כנ"ל בענין יהי אור כו' ואפשר שזהו פי' מ"ש בזהר תרומה (דקל"ב ב') מ"ב סליק ולא נחית כו'. ועמ"ש במ"א בענין קי"ס המשל לענין אגלידו מיא מחכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו כו':

וענין שנאמר במסעות ויכתוב משה, ונתבאר לעיל הפי' דהיינו המשכת חותמו של הקב"ה אמת. הענין הוא כמו עד"מ ע"י הכתיבה נמשך ויורד השכל שהוא רוחני ומתלבש בעשייה גשמיות ה"ז התקשרות רוחניות בגשמיות. כך עד"ז עד"מ הוא פי' ענין חותמו של הקב"ה אמת כי הנה החכמה נקראת אמת. כי עיקר החכמה היא ידיעת האמת, שהרי גם הכסיל יוכל לומר ולדבר דברים אבל לא יהיה הדבר מכוון ואמיתי. והחכם משיג בחכמתו האמת. וזהו ענין החכמה. וע"כ נקראת אמת. ועד"ז למעלה חכמה עילאה הוא חכמת האמת שאין עוד מלבדו כו' וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה וע"כ נקראת אמת. ועכ"ז הרי ידוע שהחכמה לגבי אור א"ס ב"ה היא נחשבת כעשייה גופניות לגבי החכמה ויותר מכן אין ערוך כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ט. כי גם בחינת א"ק שהוא רצון העליון הוא למעלה מהחכמה ולגבי א"ס ב"ה גם א"ק נק' אדם דבריאה כנ"ל. ולכן נק' החכמה שהיא בחי' אמת רק חותמו של הקב"ה ונק' ויכתוב משה שלהיות ההמשכה מאור א"ס בחכמה שהיא בחי' עשייה לגבי אור א"ס ה"ז כמשל הכתיבה והחותם שהוא ענין התקשרות והמשכת הרוחניות בגשמיות כנ"ל. ודרך פרט זהו ענין תיקון ואמת שבי"ג ת"ד שהוא בחי' הארת פנים תרין תפוחין ששם הוא התגלות החכמה כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו, והוא ענין התגלות שע"ה נהורין בחי' אדם דיצירה כמ"ש אשר יצר את האדם בחכמה ובחי' זו נק' אמת. משא"כ שאר התיקונין הם בחי' מדות רחום וחנון כו' שאינו בערך בחי' א"ס להיות מתפעל במדות ולאו מכל אינון מדות איהו כלל הגם שהם רק מקורות המדות כו'. והנה משה שושבינא דמלכא המשיך אור א"ס ב"ה להתלבש בבחי' תיקון ואמת הנק' חותם וזהו ענין ויכתוב משה כו' ומשם נמשך הארת פנים בז"א והוא ענין תתן אמת ליעקב. ועי"ז היה בהם כח לנסוע באויר מדבר העכומ"ז להכניע הקליפות כי בחכמה אתברירו (ומה גם כי הוא גילוי בחי' חכמה סתימאה שמשם נמשך