צו א

הכח גם לטהר מטומאת הקליפות שלמטה מק"נ כמ"ש באגה"ק ד"ה למה נסמכה פ' פרה כו' ע"ש. וגם ע"ד משנ"ת במ"א בענין ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים כו', וגם שרש מעין זה הוא חכמה דא"ק שמתלבשת במל' דא"ק ועי"ז מתלבשת באצילות כו' וכך הוא ענין ההמשכה ממוצאיהם דהיינו מבחי' א"ק כו'). והנה משם נמשכה התורה ולכך נק' תורת אמת. ולכן היה עיקר המסעות עם הארון דייקא שבו הלוחות. ועד"ז עתה ע"י עסק התורה ממשיכים בחי' תתן אמת ליעקב שעי"ז יוכלו נש"י להכניע הגוף שממשכא דחויא ליבטל וליכלל באור ה', וכן פי' ברכת המצות בא"י אמ"ה היא המשכה מלמעלה ל מטה שעי"ז אח"כ העלאה ממטה למעלה אשר קדשנו במצותיו ועי"ז אח"כ המשכת מ"ד מלמעלה למטה וצונו התקשרות בפנימית כו':

ועתה יובן ענין מוצאיהם למסעיהם. ומסעיהם למוצאיהם. פי' מוצא הוא מלשון מקור כמו מוצא מים והוא בחי' א"ק שהוא מקור כל הנשמות וכנזכר לעיל בענין קורא הדורות מראש. שא"ק כולל כל ההשתלשלות וכל הנשמות וכנודע מענין ישראל עלו במחשבה. ומשם המשיך משה ההארה למטה לנשמות שבגוף שע"י המשכה זו נמשך כח הביטול גם למטה כי בבחי' מוצאיהם הם כלולים שם בבחי' אין וביטול ממש כנ"ל וע"כ ע"י המשכה מבחי' מוצאיהם נמשך גם למטה בחי' הביטול ועי"ז יוכל לשלוט גם כן על הגוף כו'. וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם כי המשכה זו הוא על ידי התורה תתן אמת ליעקב כו' וכמ"ש במ"א לפי שבהתורה מלובש רצון העליון ממש שהוא בחי' א"ק כנ"ל ועי"ז גם האדם העוסק בה ממשיך ומאיר על נפשו אור הרצון עליון ממש כו'. וכ"ז הוא כדי להיות למסעיהם על פי הוי' דהיינו שעי"ז יהיה בהם כח להתעלות למעלה מבחי' פי הוי'. כי פי הוי' אח"פ בחי' מל' אבל בחי' א"ק נק' מוצא פי הוי' מקור בחי' פה כו', וז"ש כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. האדם דלעילא שמקבל מבחי' לחם גימטריא מזלא ג' שמות הוי' כי על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם. מוצא דייקא. ואפשר זהו ענין הארת פנים הנ"ל שלמעלה מבחי' מזלא שהוא בחי' שערות כו' ואח"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם. ר"ל זהו העליה למוצאיהם ומקורם שהוא בחי' א"ק וכנ"ל ממשל האש שעולה כ"כ למעלה מעלה עד שאפשר. (עוי"ל בפי' ענין ויכתוב משה עפמ"ש במ"א בד"ה אם בחקתי. שכמו שבתורה יש ב' בחי' אותיות החקיקה ואותיות הכתב שבלוחות נאמר חרות על הלוחות כו'. כן בכל ניצוץ מישראל יש ג"כ ב' בחי' אלו כו' ע"ש. והנה בחי' מוצאיהם ושרש נש"י זהו מבחי' אותיות החקיקה. וירידת הנשמה למטה בגוף זהו בחי' אותיות הכתב. וע"כ להיות ההמשכה מבחי' מוצאיהם נאמר ויכתוב משה את מוצאיהם דהיינו שהמשיך מבחי' אותיות החקיקה להתלבש באותיות הכתב כו'. והוא כדי להיות אח"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם וכמש"ש ע"פ אם בחקתי תלכו להיות בבחי' מהלכים בלי גבול כו' וע"ש סוף הדרוש. ואפשר שהעלייה למוצאיהם היא למעלה יותר מההמשכה בתחלה ממוצאיהם כי הגם דמוצאיהם הוא בחי' א"ק, אך מבואר למעלה שמג"ר דא"ק א"א להיות שום המשכה רק מז"ת. וא"כ ההמשכה שבתחלה ממוצאיהם למסעיהם שרש המשכה זו הוא מז"ת דא"ק. אכן ע"י ההעלאה אח"כ ואלה מסעיהם דהיינו ע"י רעותא דליבא ליבטל וליכלל באור א"ס ב"ה הנה העלאה זו למוצאיהם היא נוגע לבחי' ג"ר דא"ק שהרי מבואר בזהר תרומה (דקל"ב ב') שמא דמ"ב אתוון כו' עד דאתעטרא באין סוף. ועל דא סליק ולא נחית. הרי משמע דהעלייה ע"י שם מ"ב היא בא"ס ממש ועיין בפע"ח שער הק"ש פכ"ה דשם מ"ב הוא בג"ר כח"ב דז"א כו'. ואפשר שזהו פי' סליק ולא נחית דהיינו שההעלאה הוא למקום גבוה מה שא"א שיהיה