יא א

לבוש ושרשו מאור הכתר כנ"ל. אמנם מצד שהוא בחי' תשבע"פ נק' בית כמו הבית שהוא שומר להאדם ומצילו מן הקור והגשמים או מן החום כמ"כ שמור זו משנה שמור לנוק' שהוא בבחי' שומר הטוב מהרע ומבררת אותו כמ"ש ותתן טרף לביתה בחכמה יבנה בית חכמות נשים בנתה ביהת עיין ברבות ר"פ שמיני כי בחכמה דייקא אתברירו. אך עכ"ז הוא ע"י כח המקיף עליון דבחי' בית ובחי' זו בתורה הוא הבל הדבור שמדבר המשנה שהוא בחי' מקיף וכמ"ש ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וכמ"ש במ"א ע"פ ביום השע"צ בענין גדול תלמוד שמביא לידי מעשה וכמ"כ ג"כ בבינונים ספ"ה בשם הפע"ח ועמ"ש ג"כ מענין הדב ור בד"ת בד"ה את חקת התורה גבי ושני תולעת. אך להיבן מה שאמרו שמור זו משנה דוקא דהיינו תשבע"פ. והענין כי התורה היא להבדיל בין הטמא לטהור. וארז"ל בת"כ ס"פ שמיני צ"ל בין פרה לחמור והלא כבר הם מפורשים. א"כ למה נאמר ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור. בין טמאה לך לטהורה לך. בין שנשחט רובו של קנה לנשחט חציו. וכמה הוא בין רובו לחציו מלא שעורה עכ"ל והיינו כי מה שמבואר בתשב"כ שהוא אסור או מותר אין זה צריך לפנים ואינו נק' הוראה כלל בפ"ק דהוריות (דף ד' ע"א) לענין הורו ב"ד משום דזיל קרי בי רב הוא. כי הוראה זהו שייך על דבר שאינו גלוי כ"כ ויש לספק בו ולכן עיקר הוראה זו הוא ע"י תשבע"פ שבה מתברר אף בדברים המסופקים מהו אסור ומהו מותר וההוראה הוא הבירור וזהו דשמור זו משנה. והנה בגשמיות ההבדלה הוא כפשוטו שלא יאכלו האיסור. אך ההבדלה ברוחניות הוא כי ידוע שכל דבר איסו מה שהוא אסור על האדם יש לו שרש ומקור למעלה בקליפות. ולכן ארז"ל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד וע"י זה שאומר הוא אסור ופסול וכיוצא הוא מבטלו ומורידו מגדולתו כי באמת הרע מצד עצמו היה כלא היה רק בבחי' חוצפא אם תגביה כנשר כו' וע"י המבטשין יפלו ויתפרדו כל פועלי און. והנה ב חינה זו הוא בחי' מל' מתניתא מלכתא שגוזר כך וכך כו'. ולכן התשבע"פ בבחי' זו שנקראת בית היא בחי' שומר להלבושים הנעשים ממעשה המצות והענין כי המצות עמן אף ששרשן בכתר והוא בחי' הרצון אשר במצוה אבל גוף הדבר שנעשה בו המצוה הוא מנוגה כמו ציצית מצמר וכיוצא ויש בו טו"ר וצריך בירור והיינו ע"י בחי' מל' ותתן טרף לביתה כו' וגם צריך שמירה והוא בחינת תכלת נהורא תכלא שחפו בו המשכן הוא בחי' בית. ועמ"ש סד"ה מה טובו אוהליך יעקב אוהל נק' דירת עראי בחי' בעלי עסקים שקובעים עתים לתורה פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית משכנותיך נק' דירת קבע כשעוסק בתורה תמיד ועכ"פ נק' התורה דירה ובית שהוא שומר להלבושים ועמ"ש מענין מקיף דתכלת סד"ה ויקח קרח וזהו למען תירא. כי הנה מתחלה נאמר וזאת המצוה כו' לעשות בארץ. אבל צ"ל ג"כ למען תירא כ'ו לשמור. ופי' כי לעשות היינו המשכת הכתר ע"י המצות והוא הנק' לבוש כנ"ל והדר לשמור כו' היינו בחי' שמור זו משנה אך אם ה' לא יבנה כו' וצ"ל למען תירא את ה'. פי' אם ה' לא יבנה בית היינו כי אותיות התורה נק' בית וכמ"ש דס"ה אחת שאלתי מאת ה'. שבתי בבית ה'. וצ"ל בית הוי' דוקא דהיינו כמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך וכמ"ש מזה סד"ה ראשי המטות גבי לאמר זה הדבר כו' וזהו תען לשוני אמרתך וכמ"ש ג"כ סד"ה ששים המה מלכות בענין פי' בכל המקום אשר אזכיר את שמי כו' ע"ש ולהיות כן הוא ע"י לעמן תירא את הוי' ולא תחללו כו' שלא להיות יש ודבר מפסיק כו' משא"כ התורה שבלי יראה אינו נק' בית ה' כ"א נק' רק תרעא לדרתא (בפ' במה מדליקין דל"א) וזהו כי אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא ואין נעשה כלל הבירור וההבדלה באמרו כשר ופסול. וע"כ אמר למען תירא כו' לשמור וגם כמ"ש במ"א ע"פ השמים כסאי