יב ד

ואהבת את הוי' אלקיך כו'. הנה מואהבת עד ובשעריך מ"ב תיבין ופ' שניה שם ע"ב ועיין בזח"ב תרומה (קל"ב ב') ובפרדס (שכ"א פ"ו ופרק י"ב). והנה נודע כי שם מ"ב הוא בגבורה ושם ע"ב בחסד והלא כאן נהפוך הוא. כי פ' ראשונה דק"ש היא בחי' חסד ואהבת ופ' שניה השמרו לכם כו' בגבורה. וכמבואר מענין סדר הפרשיות קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע שהם חו"ב חו"ג קדש בחכמה כו'. אך הענין דאיתא בזהר על האורות דאחליפו דוכתייהו ואכלילו שמאלא בימינא. והביאור הוא שנתחלפו האורות בבבחי' כליהם שאור החסד שורה בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלכי החסד [עיין מזה בהרמ"ז פ' צו בדף כ"ז וכנזכר מזה בביאור ע"פ לבבתני] והכי נמי בב' פרשיות אלו דפ' ראשונה היא בבחי' חסד בבחי' כלים ואהבת בחי' כלי החסד ושם מ"ב בגבורה הוא אור הגבורה השורה בכלי החסד ופ' שניה שם ע"ב אור החסד בכלי הגבורה. ולהבין ביאור זה יש לבאר תחלה ענין יחו"ע ויחו"ת שבשמע ישראל ובשכמל"ו דהנה בתיבות הוי' אלקינו שבפסוק ראשון דק"ש פי' האריז"ל שזהו ענין המשכת האור בחו"ב דאצי' ונק' יחוד או"א. ופי' כי הנה ההשתלשלות וההתהוות מאין ליש צ"ל תמיד כמ"ש בח"ק ולא מאין ליש גשמי בלבד כמו ז' רקיעים וארץ כו' שצ"ל מתחדשים בכל שעה ורגע מאין ליש שלו הי' נפסק המשכת החיות בהם היו חוזרים לאין ואפס ממש כמו קודם שי"ב וכמ"ש באריכות בסש"ב חלק ב'. אלא כמו כן ממש גם בעוןמות העליונים ואפילו להיות בחי' חו"ב כמ"ש והחכמה מאין תמצא וממנה נמשך בבינה שנק' בחי' יש להנחיל אוהבי יש. וזהו ענין ונהר יוצא מעדן יוצא ל' תמידית ההמשכה מאין ליש תרין ריעין דלא מתפרשין. וזהו אשר ברא אלקים לעשות דפי' אשר ברא זהו יש מאין רוחני בחי' והחכמה מאין תמצא ומזה נמשך אח"כ לעשות הוא בחי' מאין ליש גשמי ועמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו. וכנודע שעצמות אור א"ס ב"ה מרומם ונשגב למעלה מעלה מגדר ובחי' חכמה עילאה שהחכמה עילאה אין ערוך אליו כלל ואנת הוא חד ולא בחושבן פי' שאין ערוך כו' וכמשנ"ת לעיל בד"ה ענין ק"ש. ולאו מכל אלין מדות איהו כלל אלא לאחזאה כו' ולכן להיות אנת חכים פי' אנת בחי' חד ולא בחושבן נמשך ומתלבש בבחי' חכמה עילאה זהו השפלה וירידה וזהו ענותנותו ולכן צריך להיות אתערותא דלתתא לעורר ירידה והמשכה זו כי תחילת בריאת העולם בריש הורמנא כו' היה מאליו וממילא כד סליק ברעותי' כו' כי חפץ חסד הוא אבל עכשיו תלוי בהעלאת מ"נ כו' והעלאת מ"נ זו היא בק"ש שאזי אנו ממשיכים ההתהוות מאין ליש הוי' אלקינו כו' פי' אלקינו מה שאנו משיגים ויש יכולת בשכלינו להיות תפיסה והשגה כו' הוא מבחי' הוי' שהוא בחי' חכמה בחי' ביטול כו' שמאין תמצא שלא כדרך וסדר בחי' ההשתלשלות שהוא יש מיש משא"כ חכמה לגבי בחי' כתר כו' [ועמ"ש מזה בד"ה פתח אליהו בפ' וירא ובביאור ע"פ מי מנה כו'] ובחי' חכמה זו היא בחי' הוי' המהוה להיות בחי' אלקינו מאין ליש כו' (ועמ"ש בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך וביאור ע"פ יונתי מענין המשכה זו שבק"ש שהוא המשכת אור חדש כו' ע"ש) ולכן מקדימין לומר שמע ישראל היא ההעלאת מ"נ ממטה למעלה כשי להמשיך התגלות אור א"ס ב"ה באו,א שזהו מ"ש אח"כ הוי' אלקינו כנ"ל. והיינו כי שמע שם ע' עי"ן רבתי הוא מקור המדות דהיינו כשהמדות הם בשכל (וז' מדות כל א' כלולה מיו"ד הרי ע') שאז הן בבחי' גדלות. משא"כ כשנעשות מדות גמורות אחר שנמשכו ללב להיות התפעלות האהבה גמורה ויראה גמורה הן בבחי' קטנות ואין להן ערוך לכשהם בשכל שאז האהוי"ר הם גדולים ביתר שאת כו' ולכן נק' המדות בשם ז"א שנתקטנו ונעשו זעיר לשון מועט. ועמ"ש בד"ה את קרבני לחמי בענין עצמות גידין ובשר ומ"ש בפ' הבררה ע"פ ואתה