יג א

מרבבות קדש ועיין בזהר רפ ויקרא ובפ' תרומה (דקל"ב) מענין אתוון רברבין ואתוון זעירין ועמ"ש ע"פ ויקרא אל משה בענין אלף זעירא ואלף רברבא). והעלאת מ"ן למקור המדות הוא ע"י בחי' שם דהיינו רפ"ח ניצוצין עם שם ב"ן בגימט' שם כי שם ב"ן הוא המעלה בחי' רפ"ח ניצוצין שנפלו בשבה"כ להחיות כל עניני' גשמיים שכל חיותם הוא מרפ"ח ניצוצין ורפ"ח ניצוצין הללו שהן החיות שבכל ענינים הגשמיים עולה ע"י שם ב"ן מל' המברר כו' לבחי' ע' רבתי מקורות המדות שמהם המשכת הרפ"ח ניצוצין הנ"ל. וזהו שם ע' ועוד יש טעם על שנקרא שם ע' לשון שם ממש והיינו גם מצד שרש שרשן של הרפ"ח ניצוצין ודשם ב"ן דתיקון שהוא הכל רק מבחינת שמו ית' בלבד וכמ"ש כי אני הוי' הוא שמי וכנודע שכתר הוא ממוצע בין מאציל לנאצלים ונק' מל' דא"ס בחי' שם בלבד שהוא להיות התהוות בחי' אצי' ושבירה ותיקון. משא"כ בא"ס עצמו לא שייך כלל כי אני ה' לא שניתי ואני ראשון ואני אחרון וקודם השבירה ואחר השבירה ובשעת התיקון והבירור ולאחר שיוגמר תשלום הבירור הכל שוה לפניו ית' כי שבה"כ לא היתה נוגעת כ"א לאור א"ס ב"ה ולא במאור עצמו ח"ו שבמאור עצמו לא היה שום שינוי ח"ו וכמשל מסך וענן המפסיק את אור וזיו השמש ומחשיכו שאינו נוגע לעצמיות ומהות השמש כו'. ובחי' שם זה הוא המעלה רפ"ח ניצוצי ן לע' רבתי היא בחי' בינה מקור המדות שרש הז' מלכים שנשברו וימלוך וימת כו' שהם המלכים שמלכו בארץ אדום כו' היא בינה ומשם נפלו ונשברו והשם הזה הוא המעלה אותן רפ"ח ניצוצין שבשביר' למקורן ושרשן שהיא בחי' בינה ע' רבתי כו'. ואח"כ העלאה יותר לבחי' ישראל כי א"ל הוא נהירו דחכמתא כמ"ש בזהר ע"פ השמים מספרים כבור א"ל כו' וישראל אותיות שי"ר א"ל כו' [ועמ"ש בשיר השירים בביאור ע"פ צאינה וראינה בענין וישמחו בך ישראל מקדשי שמך. ובביאור ע"פ יונתי בחגוי הסלע בענין ישראל עלו במחשבה ומ"ש ע"פ ולא ראה עמל בישראל]:

ב והנה ע"י בחינת ההעלאות מ"נ הנ"ל ממשיכים מלמעלה למטה להיות הוי' אלקינו כו' הוי' בחכמה בחי' ביטול כו' כי אין אור א"ס שורה אלא בחכמה שהיא כח מ"ה ואפילו בבינה אינו שורה אור א"ס אלא ע"י התלבשות חכמה וחכמה היא בחי' המחברת להיות המשכת אור א"ס בכל עולם כו' כי כולם בחכמה עשית וכנודע מענין התורה שבכל עולם כו' והיינו כי הנה אור א"ס ב"ה הוא הסוכ"ע שמקיף מראש עד רגל בהשוואה אחת. ועד"ז המשיל בע"ח משל העיגול הגדול המקיף את הקו ואינו יכול להתלבש בשום כלי בבחי' אור פנימי. כי כולם כלא נחשבו קמיה ית' ואין ערוך כו' וע"ז נאמר את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה אחת והיינו בבחי' העלם כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל ואינו מתלבש בשום כלי בבחי' א"פ כ"א בבחינת החכמה לבדה שבה הוא מתלבש בבחי' אור פנימי ועל ידה נמשך ופועל בשאר הט"ס וכמ"ש הטעם בסש"ב פל"ה בהג"ה. ולכן ע"י עסק התורה ממשיכים אותו ית' שיתגלה אלינו בבחי' אור פנימי כי התורה נתלבשה בדברים גשמיים בבי"ע ואנו משיגים אותה ותוכה מלובש חכמה עילאה שבתוכה דוקא מלובש אור א"ס בבחי' א"פ כנ"ל מה שאינו מתלבש בשום כלי בבחי' או"פ כ"א בבחי' ארו מקיף כ'ו כנ"ל וזהו ענין הוי' אלקינו ועי"ז הוי' אחד כי הנה מלת אחד אינו מורה על יחודו ית' כי מאחר שאין עוד מלבדו לא שייך לשון אחד שלשון זה לא שייך רק בדבר המתפרד ומתחלק ואעפ"כ הכל אחד. כמו אלו ואלו דא"ח שאע"פ שלכאורה הם חלוקים מ"מ הכל אחד כו'. אלא דקאי על מדותיו ית' חו"ג כו' דהיינו שהגם שהם דברים נפרדים וכמעט שני הפכיים שבמקום שיש חסד לא שייך גבורה ואעפ"כ הכל א' לפי שנמשך אור א"ס ב"ה המלובש בחכמה ליבנה ומשם נמשך