ה ג

במ"א בדג"ה ואלה המשפטים וע"פ מים רבים וגבי ענין הלולב ומיניו. והיינו בחי' אמת הפך הכזב אך בחי' אמונה היינו אע"פ שאינו משיג להיות כאלו רואה כו' ועכ"ז מאמין ומקבל האמת. ועד"ז נק' המל' דאצי' אמונה וכמ"ש בזהר פ' בלק (דקצ"ח ע"ב) אמונה בשעתא דאתחבר בה אמת כו' כדין אקרי אמונה. והיינו כי דעת הוא בחי' יחו"א דכולא קמיה כלא חשיב שכל מה שלמטה הוא בחי' אין ממש. ומל' היא יחו"ת מקור דבי"ע שיהי' יש מאין שלמטה היש כו' כי אין מלך לבא עם. אך עכ"ז הרי נמשך מיחו"ע ביחו"ת וזהו ענין המשכת אמת באמונה להיות ג"כ גילוי הדע דיחו"ע גם ביחות והיינו בבחי' אמונה כמו שמאמין באמתת הדבר כו' וזהו ג"כ איהי בהוד וכמ"ש ג"כ במ"א בדרוש בהמ"ז בענין לחם מן השמים ולחם מן הארץ כו' וז"ש גבי יהושע ונתתה מהודך עליו כי משה הוא הדעת ונק' שמש יחו"ע ויהושע הוא פני לבנה בחי' יחו"ת אלא שמקבל מיחו"ע מבחי' הוד דוקא וכנודע ההפרש בין ברכה להודאה כי הודאה הוא הגם שמודים שהאמת הוא כמו שהוא קמיה מ"מ אינו בגילוי ממש. וזהו דאיהי אמונה היא בהוד כו':

קיצור. ענין משה מלגאו ויעקב מלבר כי משה הוא הדעת שהוא פנימית בחי' יעקב. וענין אמ ואמונה:

ג והנה מל' נקראת עטרה שהיא בחי' כתר בבחי' א' כמ"ש מזה בביאור ע"פ מנורת זהב כולה ובביאור ע"פ הראיני את מראיך. והוא כמשל השמש שכאשר זורח למטה יש שלשה אוירים ואויר התחתון הוא חם כמו העליון משא"כ האמצעי קר לפי שכאשר זורח על הארץ מכה בכח ונעשה אור חוזר. ועד"ז יובן למעלה שלפי שבחי' המל' היא סופא דכל דרגין ונק' ארץ ובה סיום הארת הקו מאור א"ס המלובש בא"א ואו"א וזו"נ דאצילות וה"ז כמשל השמש שבסוף וסיום זריחתו על הארץ מכה בכח יותר ונעשה אור חוזר עד שאויר התחתון חם כמו אויר העליון כו' כך הארת הקו מאיר באור חוזר ממל' דאצילות ומל' דאצילות הוא בחי' כתר מלמטה למעלה. וזהו ענין נעוץ תחלתן בסופן בסופן דייקא וכדפי' באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי. וזהו ענין כתר מלכו וגם שהיא למעלה מן הדעת. עטרת תפארת לעמוסי בטן בשרשה שהיא משם ס"ג שלמעלה ממ"ה כו'. והיינו כי היא עטרה לבחינת תפארת כמ"ש בזהר ר"פ תזריע (דמ"ב ע"ב) שזהו פי' עטרת תפארת. ומבואר לעיל כי פנימית התפארת הוא הדעת וע' בזהר ס"פ משפטים (דקכ"ג ע"א) אלא דעת כו'. וא"כ המל' שהיא עטרה לתפארת היינו ג"כ להדעת והיינו מאחר שהיא בחי' כתר מלמטה למעלה אשר הכתר הוא למעלה מהדעת. ועמוסי בטן הם ז"ת דאימא מדות שבשכל כו' וע' בזהר בראשית (די"ג סע"א) בפי' העמוסים מני בטן משא"כ הדעת המתפשט במדות עיקר קבלתו מהבינה כי אם אין בינה אין דעת אלא שבבינה מלבוש הארת הכתר כמ"ש במ"א ע"פ לך לך ויובן זה ג"כ למטה על פי מ"ש לעיל בפנים כי באדם הדעת והרגשה הוא בבחי' ממלא כל עלמין אבל בבחי' סוכ"ע לא שייך דעת והרגשה כו' אלא זהו היא בחינת אמונה להאמין בה' שהוא יתברך אינו בגדר עלמין כו' וע' מ"ש בפ' בשלח ע"פ וירא ישראל כו' בפי' ויאמינו בהוי' ע"ש. נמצא מובן מזה שבחי' סוכ"ע מאיר ומתגלה בבחי' אמונה דייקא יותר מבדעת שבדעת אין הגילוי רק מבחי' ממכ"ע. ומעין זה יובן הנמשל למעלה איך שבמל' מאיר בחי' כתר יותר מבדעת ותפארת כו'. וכמ"ש ג"כ בפרדס בעה"כ ערך עטרה ובשער המציאות פ"ד בענין ארץ שהיא המל' קדמה לשמים שהוא ת"ת בשרשה וזהו בחכמה יסד ארץ והיינו אמונה הנק' ארץ שרשה מחכמה עילאה שלמעלה מהתבונה והדעת וכונן שמים שהוא פארת בתבונה אם אין בינה אין דעת כו' ואע"ג דלעיל נתבאר שהדעת ות"ת