ט א

להיות בחי' אור וגילוי והיינו ע"י הדעת וזהו וידעת היום ומזה וידעת כי הוי' הוא אלהים שנמשך להיות חיבור ויחוד שם הוי' עם שם אלהים ע"י המשכות וי"ו והנורא מאל עליון הכולל ומחבר השני הפכים. והמשכה זו שהוא מלמעלה מעלה מן

ההשתלשלות מבחינת ישך חשך סתרו להיות גילוי אור שהוא ע"י בחי' גבורות וצמצוצים באתעדל"ת תליא מילתא ע"י כי והשבות אל לבבך שיהיו ב' הלבבות כאחד שגם היצר הרע ישוב לעבודת ה' בבחינת אתכפיא ובטל רצונך כו' שבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא במקום שאתה מוצא גדולתו וכו':

קיצור. אך גילוי זה באתעדל"ת תליא באתכפיא ואתהפכא חשוכא לנהורא שעי"ז נמשך מלמעלה גילוי ואור מתוך החושך העליון. שומר פיו ולשונו כו'. והיינו ע"י במחוקק בחינת דעת וזהו וידעת היום. ומזה וידעת היום כי הוי' הוא האלקים. והיינו ע"י והשבות אל לבבך כו'. ועד"ז י"ל משארז"ל (בברכות דנ"ה ע"ב) גבי בצלאל. בצל אל היית וידעת. פי' בצל אל היינו בחי' אל עליון כמ"ש בזח"ב תרומה (קנ"ב סע"א). ומזה נמשך בחי' וידעת היינו וידעת היום בחינת ברישא חשוכא והדר נהורא וכנ"ל ואח"כ והשבות אל לבבך כו' וזהו שאמר לעשות משכן תחלה להמשיך המקיף העליון מבחינת ישת חשך סתרו ואח"כ ארון וכלים שיהיה ההתכללות בפנימית. ועיין מענין כי הוי' הוא האלקים בזח"ג נשא (קמ"ג א'). קרח (קע"ח ב') פ' אחרי (דס"ה א') בראשית (די"ב סע"א). וארא (דכ"ה א') ועמ"ש מזה בד"ה שובה ישראל:

וזאת המצוה אשר צוה ה' כו'. לעשות בארץ כו' למען תירא את ה' אלהיך לשמור את כל חקותיו כו' ושמעת ישראל ושמרת לעשות כו' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. הנה צריך להבין כפל השמירות לשמור ושמרת. גם הנה וזאת המצוה קאי על פרשת ק"ש שלאחרי' שמע ישראל וא"כ מהו לעשות בארץ. שהרי כל המצות הכתובים בפ' שמע ודברת בם כו' וקשרתם כו' הן חובת הגוף ונוהג בין בארץ בין בחו"ל. אך הנה ג"ע נק' ארץ וכמארזל כ"י יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כו' לעולם יירשו ארץ (בישעיה סי' סמ"ך כ"א) שג"ע התחתון הוא שכר מעשה המצות. (וע' בהרמב"ם פ"ח מהל' תשובה ה"ז. ועמ"ש בד"ה וישב יעקב בענין ב"פ בארץ הנאמר באותו פסוק) אבל ג"ע העליון הוא שכר כוונת המצות והתורה וע"ז נאמר מי יעלה בהר ה' כו' נקי כפים כו' יעלה בחי' עליות בשבתות ור"ח כו' (עיין מענין מי יעלה ברבות פ' וזאת הברכה. חיי שרה פנ"ט. וישלח "פ פ"ב. זח"א וירא צ"ט א' ק' ב'. קכ"ג סע"ב מקץ ר"א א' תזריע מ"ה סע"ב משפטים ק"כ ב'. ועיין עוד מענין העלייה בשבתות ור"ח וירא קט"ז א' תרומה קנ"ו בע"ב נשא קמ"ה א' ועיין בגמרא פ"ז דב"מ דפ"ה ע"ב כי סלקי למתיבתא דרקיעא) אך הנה להיותץ שהנשמות הם מחודשים ונבראו מאין ליש ואיל תוכל להשגי תענוג אלקות להיות נהנין מזיו ע"ז נאמר לעשות בארץ לעשות לשון תיקון כמו ועשתה את צפרניה שישראל ממשיכים את הזיו להיות נהנין כו' וכמ"ש וינחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כו' לעבדה זו רמ"ח מ"ע כו' שע"י המצות ממשיכים את הזיו ועונג העליון ועושין את בחי' ג"ע (ועמ"ש מזה בד"ה אז ישיר כו' עלי באר בענין מעין גנים ובד"ה כי כארץ תוציא צמחה) וזהו ענין לשם יחוד קוב"ה שאומרים לפני כל מצוה ומצוה דהנה נודע שיש ב' בחי' בהשתלשלות ממכ"ע וסוכ"ע וכמ"ש תרי קראי כתוב א' אומר מלא כה"כ דמשמע כבודו וזיו בחי' לבוש מאני מכבדותא ולא עצמותו ית'. וכתוב א' אומר את השמים ואת הארץ אני מלא. אני דייקא עצמותו (ועמ"ש מזה בד"ה אני לדודי)