ט ג

ע"ג קלף גמיש שכותב ה' אחד ע"ג קלף וכן בכל המצות ובפרט מעשה הצדקה כסף וזהב גשמיים ע"י שורה בו אור אלקי וממשיך בחי' חסד עליון. והיינו לפי שבחי' סוכ"ע מעלה ומטה רוחני' וגשמיים שוין. וזשארז"ל חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שזהו ענין הברכות המשכות בחי' סוכ"ע להיות בגילוי בבחי' ממכ"ע. בא"י שבחי' הוי' סוכ"ע יהיה בגילוי ברוך אתה כו'. וזהו ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך כו' דלכאורה אינו מובן איך היראה היא מלתא זוטרתא כ"כ עד שאמר כי אם ליראה כו '. אך כי פי' ליראה את ה' אלקיך הנה מבואר למעלה דאלקיך היינו בחי' ממכ"ע והוי' אלקיך הוא המשכת סובב בממלא וא"כ כיון דהיראה יומשך מבחי' זו דממכ"ע היא בחי' יראה תתאה אבל יש בחי' יראה עילאה הנמשך מבחי' גילוי סוכ"ע עצמו ע"ד החרדה שנפלה על חברי דניאל משום דמזלייהו חזי דהיינו מבחי' מקיף כו'. לכן ז"ש שאינו שואל מעמך כי אם ליראה יראה תתאה כי על יראה עילאה ארז"ל אם אין חכמה אין יראה שבחי' יראה זו נמשך על ידי עסק התורה לפי שאי אפשר להיות התגלות בחי' זו בנפש אלא בבחי' מזלייהו והוא נמשך בנפש על ידי עסק התורה דישראל מתקשראן באורייתא וכמ"ש במ"א בד"ה וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר ובשעת מ"ת היה גילוי בחי' יראה עילאה הנמשך מבחי' אנכי מי שאנכי בחינת והנורא ולכן ארז"ל שעל כל דבור פרחה נשמתן כו'. אך עכ"ז אינו שואל מעמך כי אם ליראה היינו בחי' יראה תתאה:

קיצור. והמשכה זו היא בק"ש ואהבת את ה' אלקיך מאה ברכות. ליראה את ה' אלקיך:

ג אך הנה המשכת שרש המצות אשר קדשנו כו' להיות בגילוי למטה במעשה המצות הוא ע"י תורה וכמ"ש ודברת בם כו' לשון ידבר שהוא מענין הנהגה והמשכה ואחר כך וקשרתם וכתבתם כו'. כי הנה התורה הוא מזון לנפש והמצות הם לבושים וכמו המזון שמחיה את האדם כך ע"י תורה טעמי המצות נמשך שרש המצות אשר קדשנו במצותיו רצה"ע להיות שורה ומתגלה במעשה המצות וכמ"ש החכמה תחיה בעליה בקהלת סי' ז' י"ב. שהמצות נקרא בעליה דחכמה דתרגום בעל לשון מרא ורבון דהיינו שיש לו ממשלה על בחי' חכמה שהמצות הם מבחינת רצה"ע שלמעלה מבחי' חכמה ואורייתא מחכמה נפקת ואעפ"כ החכמה תחיה כי התורה היא פירוש וביאור טעמי המצות ולכן ע"י התורה דוקא נמשך שרש המצות ורצה"ע להיות בגילוי בבחי' ממכ"ע (וכמ"ש במ"א בד"ה מנורת זהב כולה מענין החכמה תחיה בעליה ועמ"ש ע"פ אני לדודי בפי' נמנו וגמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה כי א"א להיות התעוררות המשכת בחי' סוכ"ע ע"י המצות שהם מדברים גשמיים ציצית מצמר אם לא ע"י התורה שהיא הממוצע המחברם כמו עד"מ באדם שהדיבור הוא הממוצע המחבר ומוציא מהעלם לגילוי רצונו וחפצו. ור"ל כמו שגילוי והמשכת הרצון במעשה הוא ע"י הדבור והדבור נלקח מהשכל כמ"כ המשכת רצה"ע במעשה המצות הוא ע"י הדבור בד"ת דאורייתא מחכמה נפקת). וזהו ענין לעשות בארץ פי' להמשיך בבחי' המצות רצון העליון בחי' סוכ"ע (וגם כמש"ל דארץ היינו ג"ע וצריך לעשות ולתקן היינו להמשיך בו מבחי' רצה"ע כי ההארה שנברא בג"ע הוא רק זיו השכינה ונמשך מב' אותיות בי"ה ה' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב אבל ע"י המצות נמשך עצם רצה"ע דכלא חשיבי האותיות הנ"ל אצלו או כמשל שאיןם ערוך תענוג ומתיקות המלובש בפרי כתפוח וכה"ג לגבי עצם מקור הכח הצומח שממנו נמשכים טעמי' אלו כמ"ש במ"א) ולכך נאמר וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ ואח"כ כתיב שמע ישראל והיא מצות ק"ש ואח"כ ודברת בם