ט ד

מצות ת"ת והכל חובת הגוף הוא ונוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ. אלא דפי' לעשות בארץ היינו להמשיך אור הסוכ"ע בממכ"ע הנקרא ארץ והוא בחי' ג"ע התחתון כנ"ל. ועיקר כללות המשכה זו היינו מצות ק"ש כמש"ל שזהו פי' הוי' אחד כו'. וכמ"כ הוא ע"י כל המצות רק בק"ש הוא עיקר המשכה זו ולכן נאמר ג"כ בק"ש ודברת בם דהיינו בד"ת כי המשכה זו ע"י המצות הוא התורה כנ"ל:

קיצור. אך הנה כדי להמשיך גילוי רצון העליון בנפש ע"י המצות הוא ע"י התורה וע"ז נאמר החכמה תחיה בעליה:

לשמור את כל מצותיו כו' ושמרת לעשות ענין השמירה הוא להיות כי מעשה המצות הם נעשים בדברים גשמיים כסף וזהב שעושין בהן צדקה וקלף גשמי לסת"מ ושאר דברים תחתונים שהם נמשכים מק"נ כי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל. פי' מזל הוא שר המשפיע אותו עשב וע"י שעושים בו המצוה נכלל חיות זה בקדושת ה' אחד ועל זה נאמר ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים. פי' גדיותיך הוא מלשון גדא דהר שבגמרא שהוא ל' מזל מלשון העורכים לגד שלחן דהיינו מעשה המצות שהם נתלבשו בדברים גשמיי' תחתונים שנמשכים מן המזלות והמזלות מקבלים מן שמרי האופנים וע"י העלאה זו של המצות הם מתעלים על משכנות הז' רועים אברהם ויצחק כו' שנק' רועים על שם שממשיכים בחי' עונג העליון ואוי"ר לכנ"י וכמ"ש במ"א בד"ה אם לא תדעי לך. והנה מאחר שמ"מ הם נלקחים מדברים תחתונים רק שנמשך בהם רצה"ע כו' ע"כ צריכים הם שימור שלא יומשך מזה יניקה לחיצונים ח"ו כי הבחינה שהיה מבחי' תערובות טו"ר אע"פ שנתברר ונתעלה צריך הוא שמירה שלא יהיה מזה יניקה כנ"ל. משא"כ בחינת הטוב בעצם א"צ שימור כ"כ כי רחוק הוא בעצם מן הרע וזהו שנאמר שומר את גרים דאין ר"ל גרים ממש דוקא כ"א אמ"ש תלה עושה משפט לעשוקים כו' שהם הניצוצים שנפלו בשבה"כ או ע"י חטא אדה"ר שהם עשוקים בידי החיצונים והש"י מרחם עליהם במשפט דאיהו רחמי להעלותם לשרשם. וע"ז ארז"ל לא גלו ישראל אלא כדי כו' שהם ניצוצין אלו המתעלים ע"י קיום המצות בדברים גשמיים ולכך נאמר בזה שומר את גרים פי' שגם לאחר שנתבררו מצטרכים לבחי' שמירה מעולה שלא יהיו חוזרים ונופלים וכמו עד"מ האדם שחטא ואשם וחזר בתשובה צריך שמירה מעולה שלא יחזור לסורו משא"כ מי שלא טעם טעם חטא שאין צריך לשמירה כ"כ. וכידוע שזהו ענין תשובת הגדר כי יש תשובת המשקל והיא שכפי הנאה שנהנה בעבירה כן לפי ערך זה יש לו להצטער בדאגת הלב כנגד החשק והתאוה אשר נהנה. את תשובת הגדר וא להתרחק ביותר עד קצה האחרון מהרע כדי שלא יתאוה לעבירה ח"ו והבעל תשובה צריך לזה יותר ממי שלא חטא כו' וכן אמר הה"ק המגיד נ"ע שאע"פ שארז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר כו' אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי היינו במי שלא חטא מעולם אבל הבע"ת צ"ל כל מיני רע ואיסורים מאוסים אצלו ושיאמר אי אפשי כו' בכדי שלא יפול ח"ו. נמצא מבואר שמי שהיה כבר למטה במדרגה צריך שמירה יתירה אף גם לאחר שנתעלה ומכל זה נוכל להבין ענין לשמור הנז' גבי עשיית המצות דאע"פ שהמצות הם המשכות קדושה עליונה מבחי' סוכ"ע אשר קדשנו במצותיו ממש שהקב"ה מניח תפילין וכו'. אך לפי שנתלבש דוקא האור העליון בדברים גשמיים שהן מבחי' ק"נ כנ"ל ע"כ צריכים שמירה שלא יהיה מזה יניקת החיצונים ח"ו מפני שהניצוצים האלו היו עשוקים אצלם ועכשיו יצאו משם ונתבררו ע"כ צריכים שמירה לבלתי יתערב בהם יניקת החיצונים והוא שלא יתפעל האדם בעצמו בעשותו המצוה להחזיק טובה לעצמו או להיות תפארת וגדלות ממנה או שאר איזה פנייה