טו א

דאצילות שהתחברות זו היא ע"י התורה שהיא חכמה דאצילות ועמ"ש בד"ה למען תירא את ה' ועד"ז הוא כאן שהמשכה מבחי' ברכת הזן שהוא בחי' מן שנמשך ממו"ס טלא דבדולחא שיומשך במל' דאצילות שהיא בחי' הארץ זהו ע"י התורה שמבחי' חב"ד דז"א וזהו חכמות בחוץ תרונה שלהיות הגילוי בחוץ היינו בבי"ע זהו דייקא על ידי חכמות היינו ב' בחי' חכמה היינו שלהיות ההמשכה מחכמה עילאה זהו ע"י התורה ותמלא כדה כו' ועמ"ש מזה בד"ה זכור את יום השבת לקדשו ועיין במק"מ בפי' הזהר פ' תולדות (דקמ"א ע"ב) מענין פי' חכמות בחוץ וע' לקמן. ועד"ז יובן המדרש רבה (פ' ויחי פרשה צ"ח) ד"א יששכר חמור גרם פירותיו של יששכר גסין היו כו' ע"י שהיו עוסקים בתורה כו' ע"ש והיינו כי ברכת הארץ הוא ע"י תורה דייקא מטעם הנ"ל (ובאופן אחר י"ל הפי' בענין חכמות בחוץ שכדי להיות ההמשכה מבחי' חכמה עילאה בחוץ במל' מקור דבי"ע צ"ל ע"י המשכה מח"ס דעתיק שלמעלה מחכמה עילאה דאצי' דקמיה שוין אצילות ובי"ע ע"כ משם דייקא נמשך הכח להיות ההמשכה גם בחוץ וכענין המגביהי לשבת כו' המשפילי כו' וכ"מ הפי' באדרא (דקל"א ב' ודק"מ ע"א) ובפ' ואתחנן (דרס"ב ע"א) ועמ"ש מזה לעיל בפ' בהעלותך ועד"ז יש לומר ג"כ בענין הזכרת תורה בברכת הארץ כי אע"ג דהתורה נק' נובלות חכמה כנ"ל בענין השמים כסאי כו' ובענין כבד פה כו'. אך באמת כדי להיות בחי' ירידה והמשכה מחכמה עילאה בבחי' זו זהו ע"י המשכה מלמע לה מעלה מהחכמה וכמ,ש במ"א באריכות דוגמא לזה מענין וידבר שלשת אלפים משל כו' בד"ה לך לך מארצך. וזהו ענין ואנכי אהיה עם פיך. וכמ"ש ג"כ בד"ה ואהיה אצלו אמון דהתורה משבחת א"ע במעלתה זו שתוכל לירד להיות בחי' אמון פדגוג מה שמשה לא יכול לירד להיות בבחינה זו כמ"ש כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן כו' אלא שזהו ע"י המשכה מבחי' אנכי מי שאנכי דייקא. וז"ש במדרש רבה ע"פ אלה הדברים אשר דבר משה עד שלא זכה לתורה כתיב לא איש דברים אנכי כיון שזכה לתורה כו' אלה הדברים אשר דבר משה. נמצא שאע"פ שבחי' היותו כבד פה ולא איש דברים זהו מצד היותו מבחי' חכמה עילאה שא"א לבא בגילוי ההשתלשלות בבחי' פה ודבור עכ"ז מה שע"י התורה זכה להיות מדבר אלה הדברים כו' זהו בחי' עליונה יותר. ואיך הוא אלא ודאי מפני שכדי להיות המשכה זו מבחי' ח"ע בבחי' דבור זהו ע"י המשכה מבחי' הכתר שלמעלה גם מח"ע וכמ"ש כה"ג במ"א ע"פ ארוממך ה' כי דליתני. ועד"ז י"ל ג"כ ענין הזכרת תורה בברכת הארץ כי לחם מן השמים היינו ז"א דאצילות וח"ע ואע"ג דשרשו מטלא דבדולחא היינו ששרשו משם אבל עכ"ז נק' לחם מן השמים שהמשככתו למטה הוא במחי' שמים דהיינו ז"א דאצילות וכדי להיות המשכה מבחי' זו בארץ דהיינו ברכת הארץ זהו ע"י התורה כענין ואנכי אהיה עם פיך דגבי משה וזהו ואכלת ושבעת וברכת את ה'. את דייקא דהיינו בחי' דבור העליון שהוא בחי' כ"ב אותיות מאל"ף ועד תי"ו וכמ"ש במ"א הנה להיות ברכה זו צ"ל על ידי התורה. ולקמן נתבאר דפי' חכמות בחוץ היינו ח"ע וח"ת שהיא בחי' מל' וכ"מ הפי' בזהר פ' תולדות שם). וענין חיוב הזכרת ברית בברכת הארץ יובן ע"ד מ"ש בזהר פרשת מקץ (דקצ"ח ע"א) ע"פ ויוסף הוא השליט על הארץ ונהיר לה וזן לה הוא המשביר לכל עם הארץ דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק מיניה אתזנו כולהו דהיינו כי עיקר הממשיך ומשפיע בבחי' הארץ שהיא המל' הוא יוסף צדיק עליון (וכמ"ש ג"כ עוד בזהר פרשה וישלח דקס"ח) ואי תימא יוסף אמאי יתיר מכולהו אלא ודאי יוסף בלחודוי ככולהו בגין דאיקרי צדיק ודא הוא דאנהר לסיהרא יתיר מכולהו כו' ע"ש ובזהר ויצא (דקס"ב סע"ב) והיינו כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה כו' כי הנה לך ה' הגדולה היינו שהמדות דאצילות הן בבחי' לך בבחי' ביטול ממש לאור א"ס ב"ה דלאו מכל אלין מדות איהו כלל וזהו בחי'