טז א

תרי לחם לחם מן השמים ולחם מן הארץ כו' ובשבת אתכליל לחם תתאה בלחם עילאה וכ"כ בזהר בראשית (דמ"ז ע"ב) מאן דהוה לחם עוני אתהדר למהוי לחם פנג כו' כי לחם עוני זהו יחו"ת בחי' הודאה לחם מן הארץ ולחם פנג זהו לחם מן השמים יו"ע בחי' ברכה ובשבת הוא יחו"ת ג"כ במדרגת יחו"ע והטעם לזה כי בששת ימי המעשה הוא הירידה וההתלבשות בבי"ע לברר והיינו ע"י המשכה מלמעלה למטה שמבחי' לחם מן השמים ויחו"ע נמשך בבחי' ארץ ויחו"ת לברר ועכשיו זהו ענין חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום וכמ"ש לעיל בענין ברכה והודאה דיחו"ע זהו בחי' ברכה והיינו המשכה מא"ס ב"ה בע"ס דאצילות וכל א' כלולה מיוד כו' והמשכה זו נמשך בבחי' מל' ויחו"ת וזהו א"ת מה אלא מאה וזהו ענין ויהיו חיי שרה מאה שנה כו' ואח"כ בשבת הוא בחי' עליות ולכן בשבת בורר אסור ועלייה זו הוא למעלה מעלה בא"ס ב"ה בחי' כי עמך מקור חיים עד שיחו"ע ויחו"ת מתכללים יחד וכענין זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כמ"ש במ"א בביאור ע"פ זכור את יום השבת כו' ע"ש באריכות ויובן זה ע"ד לע"ל ליום שכולו שבת ומנוחה שיהיה גילוי מבחי' סוכ"ע ממש הרי שמים וארץ שהן ג"ע עליון ותח תון בטלים שניהם לגבי בחי' זו וע"כ אין אז התחלקות ב' בחי' כמו בג"ע שיש ב' בחי' ג"ע דהיינו ג"ע העליון הנקרא שמים וגן עדן התחתון הנקרא ארץ כנודע מפסוק מי לי בשמים כו' והיינו לפי שבג"א הגילוי מבחי' ממכ"ע ע"כ יש הפרש והבדל בין בחי' שמים לבחי' ארץ אבל לגבי בחי' סוכ"ע שניהן שוין ועמ"ש מזה בפ' שלח ע"פ אני דפ' ציצית. ועד"ז הוא ענין לחם משנה דשבת שב' הלחמים דלחם מן השמים ולחם מן הארץ הם מתכללים כאחד ממש ע"י העליות דשבת וכמ"ש במ"א ס"פ בשלח:

ו ומעתה יש לבאר ענין הברכה בכלל. דהנה המפרשים והבחיי פ' עקב הקשו כי כיון שהוא ית' מקור הברכה וכל הברכות הן משתלשלות ממנו כל הנמצאים המברכים אותו אין כל ברכותיהם כדאי לו כי הוא הנמצא הקדמון שהמציא הנמצאים כלם ומציאותם אינה אלא ממציאותו ומציאותו הספיק בעצמו לא יצטרך לזולתו כלל. וא"כ אם יברכוהו כל היום וכל הלילה מה יתרבה בכך או מה יתנו לו או מה מידם יקח. והנה בגמרא פ"ט דב"מ (דף קי"ד ע"ב) אמרו יצא הקדש שא"צ צדקה אבל צריך ברכה בארו החכמים ז"ל בפירוש כי ההקדש צריך ברכה אבל אינו צריך צדקה ומפורש אמרו בברכות פ"ג אמר לו ישמעאל בני ברכני וכן במסכת שבת פ"ט אמר הקב"ה למשה היה לך לעזרני והוא ענין הברכה. (ועיין מזה בספר עה"ק בהקדמה ובתוך הספר ח"ב פ"ז). שהענין הוא להמשיך הברכה מן המקור שהוא אור א"ס ב"ה אל כבודו וזיו יקריה. דהיינו מבחינת סוכ"ע בבחינת ממכ"ע ועיין ברע"מ ר"פ עקב והיינו כמ"ש בביאור ע"פ יביאו לבוש כו' כי יש ב' מיני המשכות מאור א"ס ב"ה. האחד היא בבחינת א"ס ממש. והשנית בבחי' גבול ומדה. דהיינו בחי' רצון עליון הסוכ"ע זהו מה שהוא ית' מאיר בבחי' א"ס ויש בחי' צמצום ומקום פנוי שהוא הסתלקות בחי' א"ס להיות בחי' זו בבחי' העלם ושלא יאיר בבחי' גילוי אלא בגבול ומדה והיא ראשית הגילוי בחכמה וכולם בחכמה עשית כו' ע"ש. ובמ"א נתבאר שזהו ענין ב' הפסוקים את השמים ואת הארץ אני מלא ומלא כל הארץ כבודו. וכ"ה בספר עה"ק ח"א רפ"ח בשם הראשונים וז"ל אין סוף הוא שלמות מבלי חסרון ואם תאמר שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלמותו כו' והגבול הנמצא ממנו תחלה הם הספירות כו' עכ"ד. והיינו הכלים דע"ס. וכמ"ש באג"ה רס"י כ' ד"ה איהו וחיוהי חד. ובמא"א אות גימל ס"ה גבול מצד הדינים הנותנים קו המדה וגבול לכל דבר עד פה