טז ב

תבא גם המלכות נק' כך כו' עכ"ל וכזה פי' בפרדס ערך גבול. ועמ"ש בביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב ומספר שמבחינת מלכות נמשך בחי' המספר שהוא הגבול. אלא שמספר זה יוכל להיות בבחי' אשר לא יספר והיינו ע"י ההמשכה מא"ס ב"ה מה שמאיר בבחי' א"ס כשנמשך מבחינה זו בבחי' מלכות. ועד"ז יובן ענין הברכה כו'. דהיינו שהברכה היא להמשיך מבחינת אור א"ס ב"ה הסוכ"ע מה שמאיר בלי גבול שמאיר תוספת אור (בחי' אור) בבחי' ממכ"ע ועמ"ש מזה ע"פ לבבתני אחותי כלה ובהביאור שם נז' ג"כ מענין ב' בחי' הארות הנ"ל שבבחי' א"ס ושבבחי' גבול ושזהו פי' כי אל דעות הוי' ב' דעות כו' ע"ש. ועמ"שבפי' ש או ידיכם קדש וברכו את הוי' בד"ה צאינה וראינה ובביאור ע"פ מים רבים בפ' תולדות בענין מאה ברכות. ובד"ה הבאים ישרש נתבאר פי' ברוך מלשון בריכה שהוא המשכה מהעלם אל הגילוי וכ"כ הבחיי פ' עקב א"כ לפי זה שייך לשון ברוך גם על בחי' סוכ"ע דהיינו שיהא נמשך מההעלם אל הגילוי. שזהו ענין ברוך ובריכה. ועמ"ש מזה ע"פ ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים. ובד"ה בשעה שהקדימו שצ"ל עושי דברו כי לך הוי' הגדולה כו' ע"ש ובד"ה משה ידבר בענין לאתקנא רזא דשמיה. וסד"ה בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה בענין הלל. וסד"ה מזוזה מימין בענין יהא שמיה הגדול מבורך. ומ"ש מזה בד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית ובד"ה בשלח פרעה בענין ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם כו'. והכח הזה באדם להמשיך ע"ז אמרז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. דהיינו משום דלגבי סוכ"ע הכל אין ערוך כ'ו ע"כ גם ברכת הדיוט כו' וכמ"ש בד"ה אלה מסעי אך היינו ע"י הביטול שיש בכל א' למס"נ בק"ש כו':

קיצור (א) ענין משה תיקן ברכת הזן בשעה שירד המן כי במן נאמר אשר לא ידעון אבותיך עיין במדרש רבות רפ"א. כי לחם מן הארץ עה"ד חטה היתה שבו ועל ידו נמשך הדעת הוא מה שמתברר ממה שנפל בשבה"כ וע"ז נאמר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם דתיקון כי על כל מוצא פי היינו מקור פי הוי' שהוא מבחי' עקודים ששרשם מפה דא"ק ומשם שורש המן שנמשך ע"י טלא דבדולחא שבמו"ס והוא המזון להיות חכמה והוא בחי' שלמעלה משבה"כ כמ"ש ימותו ולא בחכמה ולכן היה זה המזון של דור דעה שקיבלו התורה דמחכמה נפקת פב"פ. וזהו אשר לא ידעון אבותיך שהם מבחי' חג"ת ונאמר ושמי הוי' חכמה עילאה לא נודעתי להם. ומ"מ גם כדי להיו' המשכת ח"ע צ"ל ברכה והמשכה. וברכה זו תיקן משה ועמ"ש סד"ה ועשית בגדי קדש:

(ב) וענין ארץ דמפקא מזון הוא ע"י כח הצומח שבה והיינו ע"י שרשה מעולם התהו עמ"ש בד"ה האזינו השמים וע"י שמבררת הניצוצים שנפלו משבה"כ שהוא ענין אתעדל"ת ועי"ז אתעדל"ע פקדת ארץ כו' ולכן ברכה זו תיקן יהושע משא"כ מן שהוא טל זהו בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת ועמ"ש סד"ה ואתחנן. ולכן ברכת הארץ מתחלת בהודאה נודה לך. ומסתיימת בברכה דהיינו מ"ן ומ"ד:

(ג) ולכן צריך שיזכור בה ברית ותורה. כי בהן ועל ידן נמשך מבחינת מן וטל דברכת הזן שהוא פנימית התורה בבחי' ארץ להיות פקדת ארץ וצריך שיקדים ברית לתורה כי כן הסדר מלמטה למעלה וע' זח"ב ר"פ בשלח (דמ"ד סע"א) ואקדים ב"נ:

(ד) עוי"ל כי בחי' יסוד ברית שהוא כח ההשפעה שרשו נמשך מהכתר ועמ"ש בביאור דאלה מסעי. ולכן נאמרו בו י"ג בריתות ששרשן מיג"מ דא"א וע"כ צריך שיקדימו לתורה דמחכמה נפקת ומשם נמשך השפע אל יג"מ שהתורה נדרשת בהן ששרשן מיג"מ הנ"ל. וזהו ואכלת ושבעת כמ"ש שבע רצון ועיין בפרדס ערך רצון.