טז ג

ועי"ז וברכת. עד טוב עין הוא יברך. ופי' וברכת א"ת האותיות מא' עד תי"ו שהוא בחי' ממכ"ע:

(ה) וענין הטובה זו בונה ירושלים כעיר שחוברה לה יחדו ועמ"ש בד"ה יו"ט של ר"ה היינו כי הגם דכל הארץ מפקא מזון אך עיקר ההעלאה הוא ע"י הקרבנות שבהמ"ק ששם עיקר הבירור דבחכמה אתברירו וכמ"ש במ"א בענין פתח במזבח וסיים בשלחן כי הגם דשולחנו של אדם מכפר עליו במקום מזבח. אינו דומה ממש למזבח שהרי תפלות כנגד תמידין תקנום כו' וקודם התפלה אסור לאכול. הרי בירור דשולחן אינו דומה לבירור דמזבח כי בשולחן הבירור ע"י בינה ובמזבח ע"י חכמה כח מה. לכן עי"ז הבירור בתכלית הטוב בלי שום תערובות ולהיות מתהפכא חשוכא לנהורא ממש ע"ד הביטול דחכמה שהוא ונחנו מה ממש וזהו ענין וצדיק וטוב לו בסש"ב פרק יו"ד. וזהו גמלתהו טוב. וע"ש במ"א ע"פ מאמר הזח"ג אמור (ד"ק ע"ב) וירא (דקי"ב) בענין פי' הפסוק אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי אזי דוקא ותהי לי לאשה. וזהו ההר הטוב הזה והלבנון שמלבין כו' ע"י ההמשכה מבחי' אין עמ"ש בענין לבנון בד"ה האזינו השמים ועמ"ש ע"פ עלי באר וסד"ה קול דודי בענין מקפץ על הגבעות. גם פי' הטובה שלשם נמשך כל טוב העליון עיין ברבות ר"פ קדושים בענין ציון והיינו ע"י שהיא טובה דהיינו כלי ריקן בבחי' ביטול וחותם שוקע דהיינו בחינת ירושלים יראה שלם ועמ"ש מזה בד"ה וכל בניך למודי הוי' ועיין במא"א אות טי"ת ססע"י ה' שזהו כלי לקבל בחינת האור כי טוב ועמ"ש בד"ה וישב יעקב בענין כי תהיו לי ארץ חפץ ועיין זח"ג בהר (דק"י ע"ב) ע"פ ועשה טוב שכן ארץ ובהרמ"ז שם ואזי נק' הטובה. והנה לחם משנה דשבת היינו שמתחברים לחם מן השמים ולחם מן הארץ ועיין במא"א אות למ"ד סכ"א:

(ו) וכללות פי' וברכת את הוי' היינו להמשיך הברכה בממכ"ע מבחי' סוכ"ע או ברכה מלשון בריכה להמשיך בחינת סוכ"ע מההעלם אל הגילוי:

ולהבין שרש טעם קישור וחיבור ושייכות ברית ותורה לבהמ"ז על בריתך שחתמת וכו' ועל תורתך כו' בברכת הארץ שארז"ל כל שלא אמר ברית ותורה כו' כי הנה לכאורה צריך להבין קושי' יותר גדולה מנ"ל דברכת הארץ בזה"ש דאורייתא דהא כתיב וברכת על הארץ י"ל דהיינו בזמן שישראל שרוים על אדמתם כו' אך הענין דהנה הארץ ניתנה לאברהם בזכות המילה כמ"ש ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם כו' ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם כו'. וצריך להבין מה ענין ירושת הארץ לענין המילה ועוד הרי ישראל נאמנים בבריתו של אברהם אבינו והם בארץ אחרת והארץ ניתנה בידי זרים ואיה איפוא הבטחתו ית' לך ולזרעך אחריך לאחוזת עולם כו' אך הענין שבאמת נתקיימה הבטחתו ית' במה שנתן לאברהם ירושת ארץ כנען העליונה ברוחניות והיא באמת אחוזת עולם לו ולזרעו ולכן מילה נוהג בזה"ז וגם ברכת הארץ דאורייתא גם בזה"ז. וביאור הענין הוא כי הנה כנען מלשון הכנע' ושפלו' בחי' ביטול ומלשון תגר וסוחר כמ"ש בישעי' (סי' כ"ג ח') אשר סוחריה כנעניה נכבדי ארץ ובהושע (סי' י"ב ח') כנען בידו מאזני מרמה. והנה תגר הקונה איזה מקח מן המוכר הוא ע"י ב' דברים הא' שעושה משיכה והגבהה מרשות חבירו לתוך רשות עצמו והב' שנותן כסף מידו ליד חבירו. וכך הנה כתיב קונה הכל (עמ"ש מזה בד"ה מי יתנך כאח לי גבי אמצאך בחוץ ועיין בפע"ח שער העמידה פי"ד כי ע"י קונה שהוא מזלא עילאה כו' ע"ש) והוא ג"כ עד"ז כי הנה עצמותו ית' רם ונשא מגד עלמין רבבות מדרגות לאין קץ ממכ"ע ומסוכ"ע