כא ג

כנודע ממשל נפילת החומה שהאבן העליון יותר נופל למטה יותר וכמ"ש ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך שכדי שירד וישתלשל גם למקום הקליפות צריך להיות ממקום גבוה מאד נעלה עד שיגיע שיהיה גילוי אלהות גם במקום הקליפות ולכן אותו הכח מביא לידי דעת לפי שהוא מרפ"ח ניצוצין מעולם התהו עקודים נקודים כו' וס"ג מעולה ממ"ה כו' ועמ"ש ע"פ וידעת היום והשבות. רק אם אין בינה אין דעת כו' שכל ההולדה הוא מבינה שהפסולת נברר בדם נדות והולד נגדל בט' חדשים שמתחלה היתה רק טפה ואח"כ נעשה הולדת אברים בבחי' פרצוף ובמעי אמו אוכל מה שאמו אוכלת ואח"כ יוצא ונפרד לעצמו וככל המשל הזה הוא בחסידות ביראה ואהבה שמתחלה היתה האהבה מסותרת נקודה אחת ואח"כ נגדלה להגדיל מדורת אש האהבה בהתלהבות כו' וכן היראה וזהו שלאה אם הבנים ילדה ששה בנים הם נקראים בחי' אהבה ובת הוא מדת מלכות ושמה דינה דינא דמלכותא דינא (וכמ"ש ע"פ אמר עם הספר שהבירור הוא במחשבה שהיא בחינת בינה על ייד התלבשות החכמה שם כו' והוא כענין כולם בחכמה עשית בבינה וכמ"ש במ"א בפי' ברוך עושה בראשית):

ד והנה תלכו הוא בחי' רצוא ואח"כ ואותו תיראו הוא בחי' שוב והענין כי הנה נודע מ"ש דשם הוי' הוא דחילו ורחימו רחימו ודחילו ו"ה הוא בחי' אהבה ויראה ז"א הוא אהבה זוטא (ולכן נק' זעיר) ויראה היא המלכות יראה חיצונית מהתפשטות מלכותו כמ"ש בהערה לתיקון חצות ובזו היראה קודם לאהבה ממטה למעלה ויראה זו אינה כתובה בתורה כאן (שהרי התחלת הפסוק מבחי' תלכו שהוא אהבה ואע"ג דההתחלה צ"ל מבחי' יראה דיקא כי זה השער כו' דיראה היא תרעא לאעלאה אך הוא כמ"ש בזהר פ' בא (דל"ח ע"ב) ובאתר דאשתכחי דכר ונוק' לית שבחא אלא לדכורא וה"נ כיון שנאמר תלכו שהיא בחי' אהבה שנק' דכר זכר חסדו א"צ להזכיר היראה שנק' נוק' אשה יראת ה' כי היראה צ"ל כלולה באהבה לאכללא שמאלא בימינא כו' ועוד י"ל שיראה זו נרמזת כאן בתיבת אחרי הוי' שהיא בחי' מלכות) ואח"כ אהבה רבה היא בינה וחכמה יראה פנימית היא בחי' יראו את ה' משא"כ יראה חיצוניות הוא בחי' ייראו מה'. אבל יראו את ה' היינו להיות בחי' את הטפל שהוא בחי' ביטול והוא בחי' אצילות. שהוא בחי' חכמה דכללות העולמות כי בדרך כלל אצי' הוא חכמה כי אבא שרש האצי' ובינה אימא מקננא בכורסייא כמ"ש בע"ח שמ"ז פ"ג (ואפ"ל שזהו ואותו תיראו בחי' יראו את שבטל לבחי' ואותו כו' וע' בזהר ח"א (דצ"ד ע"א) ע"פ אותו ואת נוהו כו') גם פי' ואותו לשון אות ורושם וכמ"ש אות היא ביני ובין בני ישראל. ופי' כידוע דכשהיה הצמצום הראשון להיות מקום פנוי כו' נשאר רשימו מהאור שנסתלק כו' ואח"כ נמשך קו כו' ועל זה אמר ואותו היינו אות ורושם הנ"ל תיראו כי אות היא ביני ובין כו' (וענין שייכות יראה עילאה הנ"ל לבחי' אות ורושם הנ"ל אפ"ל ע"ד מ"ש בזהר ח"ג (קכ"ח סע"ב) גבי חכמה סתימאה והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי"ו רשים רישומ' לעתיק יומין ועמ"ש בביאור האדרא מהאריז"ל ובפע"ח ובמשנת חסידים בענין כוונת תשר"ק הנזכר במוסף שבת שהוא סוד הארת כ"ב אתוון במוחא עילאה כו' ע"ש נמצא בחי' אות ורשימו הנ"ל מאיר בח"ס וח"ס היא שרש בחי' יראה עילאה כמ"ש במ"א ולכן שפיר שייך ואותו דייקא תיראו כו' שהיראה בושת ששרשה מח"ס ננמשכת מבחי' ואותו ועמ"ש עוד מענין דחילו ורחימו רחימו ודחילו בביאור ע"פ כי אתה נרי בפ' מקץ. ובענין ובמורא גדול זה גילוי שכינה ע"פ ששת ימים